שוק האנרגיה העולמי סופג מהלומה מחודשת במקביל להסלמה צבאית חריפה בנתיב הסחר הרגיש ביותר על פני הגלובוס. צבא ארצות הברית פתח בשעות הבוקר המוקדמות של יום רביעי במתקפה נרחבת נגד מטרות איראניות, מהלך שהגיע בתגובה ישירה לפגיעתה של טהראן בשלוש ספינות מסחריות במצר הורמוז. הזירה הימית, שדרכה עוברת כחמישית מתצרוכת הנפט והגז הטבעי העולמית בשגרה, הפכה שוב למוקד חיכוך המאיים לטלטל את מחירי הסחורות. במקביל למהלכים הקינטיים, וושינגטון הפעילה נשק כלכלי דרמטי לא פחות כאשר שללה את הרישיון שאפשר לרפובליקה האסלאמית למכור נפט גולמי באופן גלוי בשוק הבינלאומי בתמורה לדולרים. הרישיון, שהיה חלק מהסכם ביניים, העניק לאיראן חמצן פיננסי נדיר לאחר שנים של בידוד. ביטולו דוחק אותה חזרה לכלכלת צללים, שבה היא נשענת על מכירת חביות במחירי רצפה ללקוחות במזרח הרחוק, ובראשם סין. התגובה האיראנית לא איחרה לבוא, והתבטאה בשיגור טילים לעבר בחריין, המארחת את הצי החמישי האמריקני, ולעבר כווית, המשמשת בסיס כוחות של צבא ארצות הברית, כאשר בשתי המדינות הופעלו התרעות ירי.

פיקוד המרכז של צבא ארצות הברית הבהיר כי המהלך נועד "כדי לגבות מחיר כבד על מיקוד ותקיפה של ספנות מסחרית המאוישת על ידי אזרחים חפים מפשע בנתיב מים בינלאומי." התקיפה האמריקנית כיוונה לתשתיות קריטיות, הכוללות מערכות הגנה אווירית, מתקני מכ"ם ולמעלה משישים סירות מהירות המשמשות את משמרות המהפכה להטרדת מכליות במצר. הדי הפיצוצים נשמעו היטב בערי החוף בנדר עבאס, קשם וסיריכ. מנגד, משמרות המהפכה לא נותרו חייבים והוציאו הצהרה חריפה שבה נטען כי "צבא ארה"ב רוצח הילדים והטרוריסט… הפר בגלוי את הפסקת האש והפר את הבנת אסלאמבאד על ידי פתיחה בתקיפה אווירית על מספר בסיסי חוף ותחנות אזרחיות בחופי מחוזות הורמוזגן ומאהשהר." יו"ר הפרלמנט האיראני, מוחמד באקר קאליבף, הוסיף שמן למדורה כשהצהיר ברשת החברתית X כי "עידן הבריונות והסחיטה תם. זה לא מוביל לשום מקום. אנחנו לא מתקפלים." שרשרת האירועים הזו מתרחשת בדיוק בזמן שנשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, שוהה בטורקיה לרגל פסגת ברית נאט"ו.

הפגיעה בספינות עצמן חושפת את שיטות הפעולה בצוואר הבקבוק הימי. מרכז פעולות הסחר הימי של בריטניה דיווח כי מכלית אחת, הנושאת גז טבעי נוזלי, ספגה פגיעה ועלתה באש מול חופי עומאן. הטלוויזיה הממלכתית באיראן טענה כי המכלית הותקפה לאחר שהתעלמה מאזהרות, אם כי לא לקחה אחריות ישירה. שתי הספינות הנוספות ספגו נזק אך המשיכו בדרכן ללא נפגעים בנפש. מוקד הסכסוך הימי נוגע לנתיבי השיט; הספינות שהותקפו בחרו לנווט קרוב לחוף העומאני, בניגוד לדרישת טהראן המנסה לכפות נתיב שיוט מאושר מטעמה. איראן אף דורשת לגבות דמי מעבר עתידיים, מהלך שיהפוך על פיהן עשרות שנים של חופש תנועה ימי ויטיל מס עקיף על כלכלות המערב. ארצות הברית ומדינות המפרץ הבהירו כי לא יסכימו לגבייה שכזו לעולם.

התלקחות האש האזורית מתרחשת בעיתוי רגיש במיוחד, המעמיד בסימן שאלה את יציבותו של הסכם הביניים שנועד לעצור את הלחימה. חילופי המהלומות התפרצו בעיצומם של ימי האבל על מותו של המנהיג העליון של איראן, האייתוללה עלי חמינאי, שחוסל ב-28 בפברואר בגיל 86 בשלביה הראשונים של המלחמה. מסורתית, תקופות אבל מסוג זה, שאמורות להסתיים ביום חמישי עם קבורתו במתחם האימאם רזא בעיר הולדתו משהד, נתפסות כחלונות זמן של רגיעה יחסית. עם זאת, קריאות הנקמה של ההמונים נגד מנהיגי המערב וישראל העידו על הלך הרוח האמיתי. במקביל, טקסי האשכבה החלו בעיר נג'ף שבעיראק בנוכחות נשיא איראן מסעוד פזשכיאן ובכירים נוספים, אך בהיעדרו הבולט של בנו ויורשו של חמינאי, האייתוללה מוג'תבא חמינאי. המנהיג החדש טרם נראה בציבור מאז תחילת הטקסים בשבת, ונראה כי הוא שוהה במסתור בעקבות דיווחים על פציעתו באותה תקיפה אווירית שבה נהרג אביו.

הזירה הדיפלומטית סוערת לא פחות מזו הצבאית. המשא ומתן להסכם קבע, שאמור היה לצאת לדרך מיד לאחר קבורת חמינאי, ניצב כעת בפני תהום. השיחות היו אמורות להתמקד בסוגיות הליבה הקשות ביותר: פתיחה מוחלטת של מצר הורמוז וגלגול לאחור של תוכנית הגרעין האיראנית. קטאר, המשמשת כמתווכת מרכזית בשיחות לצד פקיסטן, מצאה עצמה מעורבת ישירות כאשר המכלית שנפגעה, "אל רקאיאת", שייכת לה. דובר משרד החוץ הקטארי, מאג'ד אל-אנסארי, גינה את הפגיעה במכלית והגדיר אותה כמתקפה בלתי מקובלת על הניווט הבינלאומי ועל ביטחון האנרגיה העולמי, תוך שהוא מבהיר כי דוחה מטילה על איראן "אחריות משפטית מלאה". למרות חומרת האירועים, האש הנוכחית משתלבת בתבנית מוכרת של הטרדות ופעולות תגמול שאפיינו את הפסקת האש השברירית עד כה, ואף צד לא מיהר להכריז רשמית על נטישת שולחן המשא ומתן, מה שעשוי להעיד על ניסיון לשפר עמדות מיקוח תחת אש.

בסופו של יום, שילוב הכוחות של תקיפות צבאיות במצר הורמוז וחסימת הגישה של איראן לשוק הנפט החוקי מייצר סביבת השקעות רווית סיכונים. השווקים הגלובליים נאלצים לתמחר מחדש את יציבות שרשראות האספקה במזרח התיכון, כאשר כל תקרית מקומית עלולה להתלקח למשבר אנרגיה רחב היקף. מציאות זו מחייבת מעקב צמוד אחר התפתחויות המשא ומתן, שכן כישלונו עלול לדחוף את הכלכלה העולמית לסחרור של מחירים ואי-ודאות גיאופוליטית מתמשכת.