מערכת החשמל הלאומית של קובה קרסה לחלוטין והותירה קרוב לעשרה מיליון אזרחים בעלטה מוחלטת, אירוע המהווה עדות חיה לשחיקת ההון והתשתיות בכלכלה מתוכננת. מדובר בכשל המערכתי השלישי שפוקד את המדינה בשנה הנוכחית, והשמיני במספר מאז אוקטובר 2025. הפסקות חשמל בסדר גודל כזה אינן רק אי נוחות אזרחית, אלא אירוע מאקרו-כלכלי המשתק את שרשראות האספקה, משמיד סחורות מתכלות ומונע כל אפשרות לצמיחה עסקית. נכון לבוקר יום שלישי, הרשויות הצליחו להחזיר את הזרם לחלקים ממרכז המדינה ולכשליש מאזור הוואנה, אולם שטחים נרחבים נותרו מנותקים או סבלו מאספקה תנודתית שאינה מאפשרת פעילות תעשייתית תקינה.

המשבר התשתיתי הזה גלש במהירות לזירה הדיפלומטית, כאשר שר החוץ הקובני, ברונו רודריגס, בחר לתקוף את ארצות הברית מעל בימת העצרת הכללית של האו"ם. רודריגס טען כי ממשל טראמפ מנהל מערכה רב-ממדית ולא קונבנציונלית נגד האי, מערכה שלדבריו הפכה לאכזרית יותר בשבעת החודשים האחרונים. השר הקובני הגדיר את המגבלות האמריקאיות על משלוחי דלק ככפייה של קריסה אנרגטית, אותה השווה למצור ימי המהווה אקט מלחמתי לכל דבר. הצהרות אלו משקפות ניסיון להסיט את תשומת הלב הציבורית והבינלאומית מהכשלים המבניים של הכלכלה המקומית לעבר גורם חיצוני.

התלות המוחלטת של הוואנה בייבוא דלקים, בשילוב עם מערכת ייצור חשמל מיושנת הסובלת מתת-השקעה כרונית, יוצרת צוואר בקבוק שחונק את המשק המקומי. בעוד שהרשויות באי ממשיכות לתלות את האשם במדיניות הסנקציות של וושינגטון, מומחים מצביעים על כך שכלכלות ריכוזיות מתקשות ממילא לייצר רשתות ביטחון תשתיתיות גמישות. במקום להפנות הון לחידוש טורבינות ומערכות הולכה, המשאבים נשחקים בתוך מנגנונים בירוקרטיים מסורבלים, מה שמותיר את האזרח והעסק הקטן חסרי אונים מול רשת חשמל שאינה מסוגלת לעמוד בביקושים הבסיסיים ביותר.

התגובה האמריקאית להאשמות לא איחרה לבוא והציגה זווית שונה לחלוטין על מאזן הכוחות הכלכלי באי. שגריר ארצות הברית באו"ם, מייק וולץ, דחה בתוקף את הטענות על קיומו של מצור ימי. "אין שום טבעת של ספינות מלחמה של הצי האמריקאי שיושבות סביב האי הזה ומונעות מסחר או סיוע הומניטרי להיכנס לקובה," הצהיר וולץ, והוסיף כי מדובר בשקר מוחלט. במקום זאת, הוא הפנה את הזרקור לעבר מה שהגדיר כאמברגו האמיתי – זה שהמשטר הקובני מטיל על אזרחיו שלו עשור אחר עשור, תוך מניעת חופש כלכלי ויזמות חופשית.

כדי להמחיש את הריכוזיות הכלכלית המשתקת את האי, וולץ חשף נתונים על קונגלומרט GAESA, תאגיד הנשלט על ידי הצבא הקובני. על פי הנתונים שהוצגו, תאגיד זה חולש על כמחצית מכלכלת המדינה ומחזיק בנכסים בשווי של 18 מיליארד דולר. סוכנות רויטרס מעריכה כי מוטת השליטה של GAESA נעה בין 40% ל-70% מהפעילות הכלכלית, אף שהגורמים הרשמיים בהוואנה חולקים על התחשיב האמריקאי של 18 מיליארד הדולר. שליטה צבאית כה נרחבת במשק דוחקת את המגזר הפרטי, מונעת תחרות חופשית ומבריחה משקיעים זרים פוטנציאליים החוששים מהיעדר שקיפות וזכויות קניין נאותות.

בניגוד לנרטיב המצור, הנתונים היבשים מראים כי זרימת הסחורות לאי נמשכת. סיוע הומניטרי הגיע לאחרונה ממדינות רבות, בהן סין, רוסיה, מקסיקו, קנדה וספרד, כמו גם מהאיחוד האירופי ומהאו"ם. יתרה מכך, ארצות הברית עצמה העבירה השנה סיוע בשווי העולה על 100 מיליון דולר, ומספקת סחורות בהיקף של כ-500 מיליון דולר מדי שנה. נתונים אלו מפריכים את התזה של ניתוק כלכלי מוחלט, ומצביעים על כך שהמחסור נובע יותר מניהול כושל של מטבע חוץ והקצאת משאבים מעוותת על ידי השלטון המרכזי, מאשר מחסמים חיצוניים.

הדינמיקה בתוך אולם האו"ם שיקפה את המתח הגיאופוליטי, כאשר חברי המשלחת הקובנית ניסו לשבש את הנאומים האמריקאיים באמצעות דפיקות קצובות על השולחנות. התנהלות זו התרחשה במהלך נאומו של וולץ וכן בעת דבריו של נציג ארה"ב לניהול ורפורמה באו"ם, ג'פרי ברטוס. ברטוס, שהתנגד לפתיחה מחדש של סעיף הדיון, הציג חישוב כלכלי קר: עלותה של הפגישה בת השלוש שעות מוערכת בכ-84,000 דולר. סכום זה, לדבריו, יכול היה להיות מנותב לרכישת מזון, ציוד רפואי לשעת חירום ופנסי סולאר עבור משפחות קובניות השרויות בעלטה. "המשיכו לדפוק, זה מאוד יעיל," העיר ברטוס בציניות כלפי המשלחת הקובנית, והאשים את הוואנה בחיפוש אחר קליפ תעמולתי במקום פתרונות מעשיים.

מעבר למשבר הפיננסי והתשתיתי, המחיר האנושי של המדיניות הקובנית נחשף דרך נתוני הכליאה הפוליטית. ברטוס ציין כי הממשלה מחזיקה ביותר מ-800 אסירים פוליטיים. ארגונים עצמאיים מספקים הערכות משתנות: ארגון Human Rights Watch דיווח באפריל על למעלה מ-700 כלואים מסיבות פוליטיות, בעוד שארגון Prisoners Defenders העריך כי מספרם חצה את ה-1,200 באביב של שנת 2026. קובה, מצידה, מכחישה מכל וכל החזקת אסירים פוליטיים. וולץ אף הקריא את שמותיהם של אמנים ופעילים הכלואים באי, בהם לואיס מנואל אוטרו אלקנטרה, מייקל קסטיו פרס ודואניס דבל לאון טבואדה, והזכיר כי הדיון נערך ימים ספורים לפני יום השנה החמישי להפגנות ה-11 ביולי 2021.

בסופו של יום, הפער בין התלונות של קובה על הבמה הבינלאומית לבין המציאות הכלכלית בשטח ממחיש את המלכוד של הכלכלה המתוכננת. בעוד שהנהגת האי ממשיכה להאשים את וושינגטון במצוקותיה, הנתונים מעידים על כשלים פנימיים עמוקים, החל מתשתיות קורסות ועד שליטה צבאית חונקת במשק. קריסת רשת החשמל בקובה והעימות באו"ם מדגישים כיצד משבר תשתיתי משמש כלי שרת במאבק גיאופוליטי רחב. הנתונים מצביעים על כך שהמצוקה הכלכלית באי נובעת בראש ובראשונה מניהול ריכוזי ומתעדוף שגוי של משאבים, ולא רק מסנקציות חיצוניות.