כאשר מארק רוטה נכנס לתפקידו כמזכ"ל נאט"ו בשנת 2024, האתגר הגדול ביותר שלו היה לשכנע את החברות האירופיות בברית להוציא יותר על ביטחון. כעת, כאשר עשרות מיליארדי דולרים חדשים זורמים לצבאות היבשת, הבעיה המרכזית השתנתה והפכה לאתגר תפעולי מורכב שמאלץ את הברית להבין כיצד להפוך את הכסף הזה במהירות לכלי נשק עוצמתיים ולכוחות חמושים יעילים יותר. לקראת פסגת נאט"ו המתוכננת באנקרה שבטורקיה, רוטה הבהיר כי בעוד שהשנה שעברה התאפיינה בהבטחות להגדלת ההוצאות, השנה הנוכחית עומדת כולה בסימן אספקה וביצוע בפועל.
מדובר במירוץ שבו ההימורים גבוהים במיוחד, כאשר בנות הברית מוצאות את עצמן לכודות בין רוסיה לוחמנית וחמושה היטב ממזרח, לבין נשיא אמריקאי ממערב שמעמיד בסימן שאלה פומבי את ערכה של הברית. רק לאחרונה התלונן הנשיא טראמפ ברשת החברתית שלו על ההוצאות הצבאיות של אירופה וטען כי ארצות הברית אינה מפיקה תועלת מהחברות בנאט"ו. בתגובה, במהלך ביקור טלוויזיוני בחדר הסגלגל, רוטה התגאה בתוספות התקציב של בנות הברית מאירופה ומקנדה, אותן כינה "טריליון טראמפ". המסר שלו היה ברור והדגיש שאירופה הרימה את הכפפה ונענתה לדרישות האמריקאיות כדי לבנות גרסה מתקדמת וחזקה יותר של הברית. המספרים מגבים את הטענה הזו, שכן בשנה שעברה הגדילו החברות שאינן ארצות הברית את ההוצאות הצבאיות שלהן ב-20% לסכום של 574 מיליארד דולר. ההוצאות של גרמניה לבדה עלו ב-24% והגיעו ל-114 מיליארד דולר, כאשר היעד של ברלין הוא להגיע להוצאה של כ-180 מיליארד דולר עד שנת 2029.
אולם קצב והיקף ההגדלה של התקציבים באירופה מאיימים לעקוף את יכולתם של הקבלנים הביטחוניים לעמוד בביקוש לחימוש מתקדם. חברות אמריקאיות כבר קיבלו הזמנות לנשק בשווי של כ-300 מיליארד דולר, והמערכת מתקרבת לקצה גבול יכולת הספיגה שלה. ממשלות נדרשות כעת להתגבר על שני צווארי בקבוק עיקריים. הראשון הוא הקיבולת התעשייתית, שכבר מתוחה עד הקצה בעקבות הסכסוך באוקראינה והצורך של ארצות הברית ושותפותיה לשקם את המלאים לאחר שימוש נרחב בתחמושת במהלך המלחמה מול איראן. המגבלה השנייה היא היכולת לגייס ולאמן חיילים חדשים כדי להרחיב את הכוחות הלוחמים בשטח.
בנוסף לכך, מדינות שמבקשות להגן על חברות מקומיות יוצרות כפילויות מיותרות, כמו ייצור של יותר מדי סוגים שונים של כלי רכב משוריינים. הפיצול הזה אינו יעיל ומשמעותו שנותר פחות כסף פנוי למערכות קריטיות כמו הגנה אווירית וטילי תקיפה לטווח ארוך. גם מערכות גדולות שנועדו לשלב כוחות צבא ברחבי היבשת, כגון יכולות מודיעין, תקשורת וסיור, נמצאות בסיכון להיפגע מהמצב. שגריר ארצות הברית בנאט"ו, מתיו ויטאקר, הדגיש לקראת הפסגה כי לא מדובר רק בהוצאת כסף, אלא ביכולות המבצעיות שנרכשות באמצעותו. ויטאקר קרא לגיבוש ולמיזוג של חברות ביטחוניות באירופה כדי לייעל את התעשייה ולמנוע מצב שבו הגדלת התקציבים נבלעת על ידי אינפלציה במקום לייצר נשק וציוד אמיתיים. ההשפעה האינפלציונית כבר מורגשת היטב, ומחירו של פגז ארטילריה בקוטר 155 מ"מ, מהתחמושת הבסיסית ביותר של הברית, זינק פי ארבעה מאז הפלישה הרוסית לאוקראינה בשנת 2022.
על מנת להתמודד עם האתגרים הללו, נאט"ו תקיים באנקרה פורום תעשייה שיפגיש מנהלי ייצור נשק ומתכננים ממשלתיים בניסיון למצוא דרכים להאצה ולהרחבה של התפוקה. הציפייה היא שהאירוע יניב הכרזות על חוזים, הסכמים ראשוניים והסכמי ייצור משותף בשווי מיליארדי דולרים. המערב ניצב מול רוסיה שכלכלתה כבר פועלת במתכונת של כלכלת מלחמה, בעוד אירופה עדיין לא הגיעה לשלב הזה. עם זאת, התפיסה הציבורית ביבשת עברה שינוי חד מאז 2022, וההבנה היא שהביטחון חייב לעמוד במרכז העשייה, כולל שילוב של תעשיות מסורתיות במאמץ התמיכה. במקביל, נאט"ו מבינה שעליה להפיק לקחים מאוקראינה, במיוחד בכל הנוגע לחשיבות של בניית תעשייה ביטחונית זריזה מספיק כדי לחדש, לפתח ולהתאים כלי נשק חדשים במהירות לדרישות המשתנות של שדה הקרב. ההצלחה האוקראינית בתחום הרחפנים ממחישה כי העיקר אינו רק ייצור הכלים עצמם, אלא קיומה של תשתית ייצור גמישה שמסוגלת להתאים את עצמה לטכנולוגיה שמשתנה מדי כמה שבועות.
