מערכת ההנחות בארנונה למגורים בישראל עוברת שינוי דרמטי בעקבות תקנות חדשות שיכנסו לתוקף בשנת 2026. במשך שנים רבות, מודל הזכאות להנחה שהתבסס על מבחן הכנסה יצר עיוותים משמעותיים ואפליה לטובת משקי בית גדולים, תוך התעלמות מכלכלה נכונה של משקל נפש סטנדרטית. הרפורמה החדשה נועדה לתקן עיוות זה, אך ניתוח מעמיק מגלה כי יישומה יגרור השלכות פיננסיות כבדות על הרשויות המקומיות וישנה את תמהיל מקבלי ההטבות בישראל. במקום לאזן בין צמצום אי השוויון לשמירה על יציבות הרשויות, המודל החדש מרחיב באופן ניכר את היקף ההטבות.
השינוי המרכזי בתקנות מתבטא בהעלאה דרסטית של סיפי ההכנסה המזכים בהנחה, במיוחד עבור משקי בית בני שלוש עד חמש נפשות, במקביל להגדלת שיעורי ההנחה עצמם. כתוצאה מכך, היקף ההנחות הכולל צפוי לזנק ב-49%, תוספת של כ-1.1 מיליארד שקלים חדשים, המביאה את סך ההנחות ל-3.2 מיליארד שקלים חדשים. מעגל הזכאים יתרחב גם הוא ב-13%, כך שכמאה אלף משקי בית נוספים יהנו מההטבה. עבור הרוב המכריע של הזכאים מדובר בשדרוג ממשי, כאשר כ-91% ממשקי הבית הקיימים יעלו במדרגת ההנחה שלהם.
המחיר הכלכלי של צעד זה נופל ברובו על כתפי הרשויות המקומיות, שכן הארנונה היא מקור ההכנסה העצמי המרכזי המאפשר להן לממן שירותים חיוניים לתושב כמו חינוך, רווחה וניקיון. הפגיעה קשה במיוחד עבור רשויות חלשות המדורגות באשכולות חברתיים-כלכליים נמוכים ובאזורי הפריפריה. בעוד שברשויות חזקות אובדן ההכנסות מהווה נתח זניח מהתקציב הגמיש, ברשויות באשכול 1 אובדן ההכנסות החדש עלול לנגוס בכרבע מהרכיב ההוצאתי הגמיש שלהן. מציאות זו תעמיד רשויות אלו בפני דילמה אכזרית של קיצוץ בשירותים לתושב או שקיעה בגירעונות, מה שמקטין בסופו של דבר את איכות החיים דווקא באוכלוסיות החלשות ביותר. פגיעה זו מצטרפת לאובדן הכנסות קיים מהנחות בארנונה שעמד טרם השינוי על כ-4.5 מיליארד שקלים חדשים, המהווים כ-30% מסך הגביות.
בחינת התפלגות ההטבה חושפת כי חלק ניכר מהכספים כלל אינו מגיע לשכבות העניות ביותר בחברה. המודל החדש מנתב שיעור הולך וגדל מסך ההנחות למשקי בית בעשירוני ההכנסה הרביעי עד השישי, כך שכ-20% מהמשפחות בעשירונים אלו זכאיות כעת להנחה, לעומת 18% במודל הישן. מבחינה מגזרית, הציבור החרדי ממשיך להוביל בשיעורי הזכאות עם זינוק ל-65% ממשקי הבית, כאשר גם בחברה הערבית חלה עליה לשיעור זכאות של 53%. למרות שהמטרה המוצהרת של הנחות מותנות הכנסה היא צמצום הפערים הכלכליים, זליגת הכספים לשכבות ביניים מחטיאה חלקית את המטרה ופוגעת בפרוגרסיביות של המס.
מעבר לפגיעה התקציבית, המודל החדש מחמיץ הזדמנות לשלב תמריצים חיוביים ליציאה לעבודה ולמיצוי כושר ההשתכרות. בניגוד לקצבאות סוציאליות אחרות המעוצבות במבנה הדרגתי שאינו מעניש באופן חד על הגדלת הכנסה, מודל הארנונה נותר ללא כל התניה תעסוקתית. הרחבת מעגל הזכאים והיקף ההטבות ללא דרישה להשתלבות בשוק העבודה עלולה להגדיל את התמריץ השלילי ליציאה לתעסוקה.
עיצוב מדויק יותר של המודל, למשל באמצעות הורדה מתונה של 5% בשיעורי ההנחה, היה יכול לחסוך כ-250 מיליון שקלים חדשים ולשמור על איתנות הרשויות מבלי לפגוע מהותית בזכאים. בנוסף, הימנעות ממעבר למערכת אוטומטית מול המוסד לביטוח לאומי משאירה את המנגנון הנוכחי חשוף לבירוקרטיה של הגשת מסמכים ידנית, במקום לאמץ סטנדרטים מודרניים ויעילים שכבר הוכחו כמוצלחים בתוכניות אחרות. השינוי הנוכחי בתקנות מתקן אומנם עיוות היסטורי בכל הנוגע לגודל משק הבית, אך מותיר אחריו נטל תקציבי כבד שאת מחירו ישלמו בסופו של יום תושבי הרשויות בדילול השירותים המוניציפליים.
