כשנותרו פחות משבועיים לבחירות האמצע בארצות הברית ומחירי הדלק נמצאים ברמות שמכאיבות לכל נהג אמריקאי, הנשיא דונלד טראמפ שלף כלי יוצא דופן. הממשל הפעיל את חוק ייצור להגנה, חוק מ-1950 שנחקק בימי מלחמת קוריאה, והודיע על הקצאה של 150 מיליון דולר להגדלת ייצור הבנזין והסולר במדינה. במסמך הנשיאותי נקבע שהפקת נפט, זיקוקו והפעילויות הקשורות אליהם הן חיוניות לביטחון הלאומי.
הרקע למהלך ברור. לפי נתוני אגודת הרכב האמריקאית AAA, מחיר הממוצע של גלון בנזין בארצות הברית עמד ביום שישי על 4.29 דולר, לעומת כ-3.07 דולר לפני שנה, ומחיר הסולר הגיע ל-6.32 דולר לגלון, עלייה של כ-74% בתוך שנה. מחיר הבנזין עמד מעל 4 דולר לגלון במשך שלושת החודשים האחרונים. הסיבה העיקרית היא המלחמה באיראן והשיבושים באספקת הנפט מהמפרץ, והשבוע הוסיפו לכך התקפות החות'ים על סעודיה, שדחפו את מחיר הברנט מעל 116 דולר לחבית.
הצעד הנוכחי אינו הראשון מסוגו. כבר באפריל הפעיל טראמפ את אותו חוק לטובת תשתיות אנרגיה, ובאמצע אוקטובר הודיע סגן הנשיא ג'יי.די. ונס על שימוש בו להרחבת בית זיקוק של חברת Delek בטקסס. במקביל נקט הממשל בשורה של צעדים נוספים, בהם שחרור מלאים משותף עם מדינות G7, הארכת פטור מהגבלות שינוע ימי ועסקה לייבוא סולר מרוסיה, שעוררה ביקורת מצד חברי קונגרס. המכלית הראשונה עם סולר רוסי כבר יצאה לדרכה לניו יורק.
השאלה הגדולה היא אם כל זה באמת יוריד את המחיר בתחנות. המומחים ספקנים. פטריק דה האן מ-GasBuddy אמר שלדעתו למהלך לא תהיה השפעה ממשית, וטום קלוזה מ-Gulf Oil הסביר שאין כרגע קיבולת פנויה בבתי הזיקוק האמריקאיים, כך שאי אפשר להוסיף ייצור רק בזכות רצון פוליטי. לדבריו, החוק עשוי לזרז חלק מפרויקטי ההרחבה, אבל עבודות כאלה נמשכות חודשים, ולכן אין לצפות לתועלת בטווח הקצר.
יש כאן גם פרדוקס מעניין. ארצות הברית כבר מייצרת יותר דלק משהיא צורכת. לפי הנתונים שצוטטו ב-CBS, היא מייצרת כ-5.3 מיליון חביות של סולר ודלקים דומים ביום, לעומת צריכה של כ-3.6 מיליון, ואף מייצאת כ-1.4 מיליון חביות סולר ביום. הבעיה היא שמחירי הדלק נקבעים בעיקר בשוק העולמי. כשהמלחמה באיראן והמלחמה באוקראינה משבשות את האספקה בעולם, המחיר עולה גם במדינות שמייצרות יותר ממה שהן צריכות.
העיתוי של המהלך אינו מקרי. בחירות האמצע יתקיימו ב-3 בנובמבר, ויוקר המחיה הוא אחד הנושאים שמעסיקים את הבוחרים יותר מכל. סקר אמון הצרכנים של אוניברסיטת מישיגן, שפורסם ביום שישי, מצא שיותר מ-40% מהנסקרים הזכירו את מחירי הדלק מיוזמתם, בלי שנשאלו עליהם. במצב כזה, כל ממשל היה מנסה להראות שהוא פועל, גם אם ההשפעה המיידית על המחיר מוגבלת.
מה זה אומר למשקיעים? קודם כל, שמחירי הדלק בארצות הברית צפויים להישאר גבוהים כל עוד המתיחות במפרץ נמשכת, ושההשפעה שלהם על האינפלציה תמשיך להטריד את הפדרל ריזרב, שיתכנס בשבוע הבא. שנית, מהלכים כמו הפעלת חוק ייצור להגנה עשויים להיטיב עם חברות זיקוק מסוימות, שיזכו למימון ולתמיכה ממשלתית. ושלישית, שהדלק היקר ממשיך לשחוק את רווחיות של ענפים כמו התעופה וההובלה, ואת כוח הקנייה של הצרכן האמריקאי.
בסופו של דבר, נראה שהמפתח למחירי הדלק נמצא פחות בוושינגטון ויותר במפרץ הפרסי. כל עוד מכליות נפט נתקלות במצר הורמוז, תשתיות אנרגיה בסעודיה נתקפות והאיום לתקיפות חדשות באיראן עומד בעינו, חוק מימי מלחמת קוריאה יתקשה לשנות את המספר שמופיע על השלט בתחנת הדלק.
