שוק המניות הסיני רשם השבוע הישג שאף משקיע לא רצה לראות. מדד CSI 300, שעוקב אחר 300 המניות הגדולות הנסחרות בבורסות שנגחאי ושנז'ן, סיים את השבוע בירידה בפעם ה-11 ברציפות. מדובר ברצף הירידות השבועי הארוך ביותר מאז שהמדד הושק בשנת 2005. ביום חמישי המדד כבר נכנס רשמית לשוק דובי, כשהוא נסחר ביותר מ-20% מתחת לשיא שרשם ב-22 ביוני, ונסגר ברמה הנמוכה ביותר שלו מאז יולי 2025. כדי להבין את המשמעות של המספרים, כדאי לזכור ש"שוק דובי" מוגדר בדרך כלל כירידה של 20% ומעלה מהשיא האחרון. מדובר בסף פסיכולוגי חשוב, משום שהוא מסמן מעבר מתיקון רגיל למגמה שלילית מבוססת. גם מדד שנגחאי המרכזי הגיע ביום חמישי לרמה הנמוכה ביותר שלו מזה יותר משנה, כך שהחולשה אינה מוגבלת למניות הגדולות בלבד. העובדה שהירידות נמשכות כבר כמעט שלושה חודשים ברציפות, בלי שבוע אחד של הפוגה, מעידה על כך שהמשקיעים לא רק מגיבים לאירוע נקודתי, אלא מתמחרים מחדש את תחזית הצמיחה של הכלכלה השנייה בגודלה בעולם.
הבוקר נרשמה תפנית מסוימת. אחרי פתיחה שלילית, המדד התהפך וסיים את היום בעלייה של כ-1.7% לרמה של 4,105.33 נקודות, ומדד שנגחאי המרכזי עלה ב-0.9%. הסיבה לזינוק לא הייתה שינוי פתאומי בתמונה הכלכלית, אלא פעילות ערה בקרנות סל הקשורות למדינה. בשוק הסיני נוהגים לכנות את המשקיעים האלה "הנבחרת הלאומית", גופים בגיבוי ממשלתי שנכנסים לשוק בתקופות של ירידות חדות כדי לייצב את המחירים. גם בהונג קונג נרשמה עלייה, ומדד האנג סנג הוסיף כ-0.7%. הבעיה היא שתמיכה כזאת יכולה לבלום ירידות, אבל קשה לה לייצר התאוששות אמיתית. כדי להבין את זה, צריך להסתכל על הסיבות שהובילו את השוק הסיני למצבו הנוכחי.
הראשונה היא היעדר תמריצים פיסקליים משמעותיים. במשך חודשים המשקיעים קיוו שבייג'ינג תשיק חבילת תמיכה גדולה לכלכלה, בדומה לזו שנראתה ב-2024, אבל בפועל הממשלה בחרה בצעדים נקודתיים ומדודים. אנליסטים של RBC Wealth Management ציינו כי הצניחה נובעת משילוב של תמריצים פיסקליים לא מספקים ודוחות כספיים מאכזבים.
הסיבה השנייה היא החולשה בביקושים המקומיים. הכלכלה הסינית פועלת כרגע בשתי מהירויות: היצוא ממשיך להציג ביצועים חזקים, אבל הצריכה הפנימית מדשדשת. מורגן סטנלי הצביע על הביקושים המקומיים החלשים ועל תנאי נזילות הדוקים כגורמים מרכזיים שמכבידים על השוק. הדוחות הכספיים של החברות משקפים את זה, וכשהרווחים מאכזבים, גם המכפילים מתכווצים. אחת הדוגמאות הבולטות השבוע הייתה CATL, ענקית הסוללות הסינית, שמניתה צנחה אחרי דוח שאכזב את השוק.
הסיבה השלישית היא הרוחות הגלובליות. השבוע הצטרפו לבעיות המקומיות גם גורמי לחץ מבחוץ: גל המכירות במניות הטכנולוגיה והבינה המלאכותית בוול סטריט, שבו צנח מדד השבבים של פילדלפיה ב-6.7% ביום אחד, והמתיחות הגוברת במזרח התיכון, שדחפה את מחיר הנפט לשיא של חמישה חודשים. לפי ניתוחים בשוק, הזינוק בתמחור מניות הטכנולוגיה הסיניות מוקדם יותר השנה הפך אותן לפגיעות במיוחד כשהסנטימנט העולמי כלפי התחום התהפך.
סין אינה לבדה באסיה. ביפן נסגר מדד הניקיי ביום שישי ברמה של 62,693 נקודות, הנמוכה ביותר שלו מזה כשלושה חודשים, אחרי שבוע שבו מניות השבבים כמו אדוונטסט וטוקיו אלקטרון ספגו מכות קשות. בדרום קוריאה ירד מדד הקוספי ביום שישי ביותר מ-4% במהלך המסחר, לפני שהתאושש וסיים בעלייה קלה של 0.3%. התמונה הכללית באזור מצביעה על כך שמשקיעים מצמצמים חשיפה למניות שקשורות לשרשרת האספקה של הבינה המלאכותית, שבה לאסיה יש משקל עצום. ובכל זאת, יש מי שרואים בירידות הזדמנות. ברנדן אהרן, מנהל ההשקעות הראשי ב-KraneShares, טוען כי הביצועים החלשים של השוק הסיני יוצרים הזדמנות למשקיעים, משום שהחדשות הרעות כבר ידועות ומגולמות במחירים. זו טענה מוכרת בשווקים: כשכולם כבר פסימיים, גם בשורה חיובית קטנה עשויה להזיז את השוק בחדות כלפי מעלה.
השאלה הגדולה היא מה יהיה הזרז שישנה את המגמה. ללא תמריצים ממשלתיים חדשים או שיפור ברווחי החברות, קשה לראות את השוק הסיני חוזר לעליות מתמשכות. ב-RBC הזהירו כי התנודתיות עלולה להימשך גם לתוך תחילת 2027 אם לא יופיעו זרזים חדשים בתחום המדיניות או הטכנולוגיה. עבור המשקיעים בעולם, המצב בסין הוא תזכורת לכך שהתערבות ממשלתית יכולה לבלום צניחה ליום או ליומיים, אבל את הכיוון ארוך הטווח קובעים בסופו של דבר הצמיחה, הצריכה והרווחים.
