העימות האחרון מול איראן שינה באופן ניכר את המפה הכלכלית העולמית והשפיע עמוקות על שוק הסחורות. הכלכלה הגלובלית התמודדה השנה עם שיבושים מתמשכים במצר הורמוז שנמשכו כשישה עשר שבועות, מה שהוביל לירידה חדה באספקת הנפט והגז הטבעי. אירוע זה לא רק גרם לזינוק במחירי האנרגיה, אלא גם איים על תחזיות הצמיחה העולמיות. התבוננות מעמיקה מגלה כי למרות הזעזוע המיידי בשוק דלקי המאובנים, המשבר חיזק דווקא את הביקוש המבני לחשמל ולמתכות תעשייתיות במידה רבה יותר מאשר לנפט ולגז המסורתיים, והפך את הסחורות לכלי גידור אטרקטיבי עבור משקיעים.
הנתונים מצביעים על כך שמתחילת השנה, התשואות על סחורות עקפו משמעותית את אלו של מניות ואיגרות חוב, אף שהן מלוות בתנודתיות גבוהה יותר. עד חודש מאי, כשלושה חודשים אל תוך העימות, מחירי הנפט הגולמי ומוצרי הנפט זינקו ב-43% וב-63% בהתאמה בהשוואה לתקופה שלפני המלחמה. במקביל, מחירי הגז הטבעי באירופה והגז הטבעי הנוזלי באסיה נסקו ב-50% וב-70%. ההשפעה המאקרו-כלכלית ניכרת היטב, כאשר הצמיחה הגלובלית לשנה הנוכחית מוערכת ב-2.4%, נתון המשקף ירידה של 0.4% מהרמות שנצפו בשנת 2025. מומחים מעריכים כי אילו העימות היה נמשך זמן רב יותר, הפגיעה בצמיחה העולמית הייתה עלולה להיות קשה פי כמה ולגלח כ-2% מהתחזיות המקוריות שלפני המלחמה.
ההלם הגיאופוליטי שימש כזרז למגמות קיימות בשוק והדגיש את הצורך הדחוף בהשקעה בתשתיות הולכה וייצור חשמל, במעבר לרכבים חשמליים ובאנרגיות מתחדשות, לצד הגדלת תקציבי ביטחון ופיתוח מואץ של בינה מלאכותית. כל התחומים הללו הם צרכנים אדירים של מתכות כמו נחושת, ליתיום ואלומיניום. הביקוש לנחושת, למשל, נמצא במגמת עלייה מובהקת, ותחזיות עדכניות מעריכות כי מחירה צפוי להגיע ל-13,735 דולר לטון עד סוף שנת 2026, ולעמוד על ממוצע של 13,800 דולר בשנת 2027. זאת לאחר שבחודש מאי האחרון מחיר הנחושת אף חצה זמנית את רף ה-14,000 דולר וקבע שיא כל הזמנים. ההערכה היא כי תשתיות חשמל בלבד יהוו למעלה מ-60% מגידול הביקוש לנחושת עד שנת 2030 בהשוואה לנתוני 2025, ועד 2035 יידרש מחיר של 15,000 דולר לטון כדי לתמוך בכרייה קיימת ופיתוח מכרות חדשים.
לצד המתכות התעשייתיות, הזהב ממשיך לשמש כעוגן פיננסי משמעותי בסביבה של חוסר ודאות. למרות שמחיר הזהב עמד על 5,200 דולר לאונקיה עוד לפני פרוץ המלחמה, התחזיות המעודכנות צופות התייצבות סביב 4,900 דולר לאונקיה עד סוף שנת 2026. מגמה זו נתמכת בעיקר על ידי בנקים מרכזיים בשווקים מתעוררים, המבקשים לגוון את הרזרבות שלהם כחלק מהפקת לקחים מהקפאת הנכסים הרוסיים בשנת 2022. סקר מקיף גילה כי 45% מהבנקים המרכזיים מתכננים להגדיל את עתודות הזהב שלהם בשנה הקרובה. במקביל, המדיניות הנוקשה של הבנק המרכזי בארצות הברית מעכבת מעט את הביקוש לתעודות סל מוטות ריבית, אך הציפייה היא להתאוששות הדרגתית לקראת המחצית השנייה של 2027. אנליסטים מזהים כיום מצבים אינפלציוניים שונים הדורשים אסטרטגיות גידור מותאמות, כאשר שיבושי אספקה מטופלים בצורה הטובה ביותר באמצעות סל סחורות רחב ללא מתכות יקרות, בעוד שסיכוני אמינות של מוסדות מדינה זוכים למענה מיטבי דרך השקעה בזהב. מעבר לכך, זיקוק המתכות בעולם מרוכז כיום במספר קטן של אזורים, מה שמותיר את השווקים חשופים לזעזועים פוטנציאליים ומחדד את הצורך בגיוון אפיקי ההשקעה.
