בהחלטה דרמטית ויוצאת דופן, הורה בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ על ביטול תוצאות הבחירות לתפקיד מבקר המדינה וקבע כי יש לקיים סבב הצבעה חדש במליאת הכנסת. פסיקה זו התקבלה פה אחד על ידי הרכב מורחב של חמישה שופטים, הכולל את הנשיא יצחק עמית, המשנה לנשיא נעם סולברג, והשופטות דפנה ברק-ארז, רות רונן וגילה כנפי-שטייניץ. השופטים קבעו כי בהליך בחירתו של עורך הדין מיכאל ראבילו נפל פגם מהותי הנוגע לחשאיות ההצבעה, פגם שעלול היה להשפיע באופן ממשי על התוצאות הסופיות. החלטה זו מתקבלת בנקודת זמן קריטית, ימים ספורים בלבד לפני סיום כהונתו הרשמית של המבקר הנוכחי, מתניהו אנגלמן, והיא מחזירה את ההכרעה אל זירת הכנסת לאחר דחיית צו הביניים.

השתלשלות האירועים שהובילה לפסיקה החלה ב-3 ביוני, אז התכנסה המליאה לבחור את מבקר המדינה הבא. בסיבוב ההצבעה הראשון נרשם יתרון לשופט בית המשפט העליון בדימוס, יוסף אלרון, שזכה ב-60 קולות מול 57 קולות שניתנו לעו"ד ראבילו, המשמש גם כעורך דינו של ראש הממשלה בנימין נתניהו. מאחר שאף אחד מהמועמדים לא חצה את הרף הנדרש של 61 תומכים, המשיכה הכנסת לסבב הצבעה שני. בסבב זה התהפכה התמונה וראבילו הצליח לגייס רוב דחוק של 61 קולות ונבחר לתפקיד. אלא שמהלך ההצבעה עורר מיד סערה ציבורית ופוליטית, לאחר שנטען כי חברי כנסת קיבלו הנחיה לתעד את הצבעתם מאחורי הפרגוד. בפועל, מספר חברי כנסת אכן צילמו את עצמם מכניסים את פתק ההצבעה למעטפה, ואחרים אף בחרו לשלשל את הפתק לקלפי באופן גלוי לחלוטין מחוץ לפרגוד, לעיני המצלמות ונוכחים אחרים.

המשנה לנשיא העליון, השופט נעם סולברג, ניסח את חוות הדעת המרכזית ודחה בה מכל וכל את התפיסה לפיה חבר כנסת רשאי לוותר על פרטיות הצבעתו. הוא הבהיר כי חוק יסוד מבקר המדינה והחוקים הנלווים אליו קובעים בצורה חד-משמעית שהבחירה חייבת להיעשות בהצבעה חשאית. המטרה מאחורי קביעה זו אינה רק טכנית, אלא נועדה להבטיח את עצמאות ההליך כולו, כך שכל נבחר ציבור יוכל להצביע על פי צו מצפונו כשהוא משוחרר מלחצים חיצוניים, פוליטיים או סיעתיים. סולברג הסביר כי ברגע שחבר כנסת מוותר על חשאיות הצבעתו ומפרסם אותה, הוא מייצר באופן עקיף וישיר לחץ על חבריו לנהוג כמותו, ובכך פוגע בעצמאותם וביכולתם להצביע בחופשיות. לדבריו, תיעוד בווידאו או תמונה יוצר הוכחה חותכת בזמן אמת, מה ששולל מן היסוד את הגדרת ההצבעה כחשאית.

חלק מרכזי בביקורת של בית המשפט הופנה לאופן שבו נוהלה ההצבעה במליאה. לפני תחילת הסבב השני, הודיע יושב ראש הכנסת אמיר אוחנה כי כל חבר כנסת שמעוניין בכך רשאי לצלם את עצמו. בית המשפט קבע כי אמירה זו יצרה למעשה נורמה חדשה ופסולה שעומדת בסתירה מוחלטת להוראות החוק, ויש בכך טעם גלוי לפגם. נציג היועצת המשפטית לכנסת ניסה לטעון בדיון כי מזכירות הכנסת לא הייתה מודעת לאיסור וכי החוק אינו אוסר במפורש על הכנסת מצלמות לקלפי. השופטים לא קיבלו טיעון זה, ציינו כי הכנסת לא הצליחה לספק הסבר פרשני שמיישב בין הצבעה מצולמת לחשאית, והדגישו כי במקרים ברורים כאלה אין מקום לתחומים אפורים או ספקות.

על רקע העובדה שלפחות שישה נבחרי ציבור תועדו כשהם פוגמים בחשאיות ההליך, ובהתחשב בפער הקטן בין המועמדים שעמד על קולות בודדים, המסקנה המשפטית הייתה בלתי נמנעת. בית המשפט השתכנע כי קיימת אפשרות ממשית שהפגם השפיע באופן ישיר על התוצאה הסופית של הבחירות ולכן חייב את ביטולן. העתירות נגד המינוי הוגשו על ידי שורה רחבה של גורמים, בהם התנועה לאיכות השלטון, לשכת עורכי הדין, סיעות האופוזיציה יש עתיד והדמוקרטים, וארגונים נוספים. אף שבעתירות הועלו גם טענות בדבר ניגוד עניינים אפשרי של המועמד הנבחר, בית המשפט בחר שלא לקבל טענה זו ומיקד את הפסילה נטו בפגיעה הקשה בטוהר ההליך ובחשאיות ההצבעה. העותרים מיהרו לברך על הפסיקה, הגדירו אותה כהישג משמעותי לדמוקרטיה ולשלטון החוק, והדגישו כי המסר שיצא מבית המשפט הוא שעיקרון החשאיות עומד מעל לכל משמעת קואליציונית.