רובוטים דמויי אדם הפכו לאחרונה למראה נפוץ יותר, כפי שניתן היה לראות כאשר צעדו ברחבי מרכז הכנסים בשיקגו, חילקו חטיפים, לחצו ידיים ואפילו הפגינו תנועות ריקוד. עם זאת, תקלות ויראליות שאירעו לאחרונה ברחבי העולם ממחישות את האתגרים האמיתיים שניצבים בפני התעשייה. מקרים שבהם רובוט רקד ללא שליטה במסעדה או פגע בטעות בילד קטן במהלך הופעה בסין, מעלים שאלה קריטית עבור יצרנים המבקשים לשלב את המכונות הללו במפעלים ובמחסנים ומחפשים דרכים להבטיח שהרובוטים לא יפגעו בבני אדם הנמצאים בסביבתם.
יצרני הרובוטים, המעוצבים בתכונות אנושיות כדי לבצע עבודות שבשגרה, מציינים כי אינם מכירים מקרים של פציעה חמורה או מוות שנגרמו על ידי המכונות. אולם, הרובוטים הופכים לגדולים וכבדים יותר, ומשקלם מתקרב לעיתים ל-90 קילוגרמים. משקל זה מעורר דאגה בקרב מומחים בתעשייה באשר לנזק שעלול להיגרם במקרה שרובוט דו-רגלי יאבד לפתע את מקור הכוח שלו. מישל סילבה מחברת הנדסת הבטיחות ריינולדס ומור מסבירה כי נפילה של רובוט דמוי אדם כבד עלולה למחוץ אדם הנמצא בקרבתו.
הפחתת הסיכונים הכרוכים בעבודה עם רובוטים היא מפתח להשגת יעדי הצמיחה השאפתניים של המגזר. חברות בתחום מגייסות כיום סכומי עתק להמשך פיתוח. כך למשל, חברת אג'יליטי מאורגון, שרובוטים מתוצרתה כבר עובדים בתוך כלובי פרספקס במפעל לחלקי רכב, הכריזה על תוכניות להנפקה בבורסה לפי שווי של 2.5 מיליארד דולר. למרות תנודות טבעיות בשוק ההון, שבו מניות טכנולוגיה כמו אנבידיה יכולות לרדת ב-1.39% ביום מסחר, ההשקעה העולמית נמשכת במלוא העוצמה. חוקרי מורגן סטנלי מעריכים כי עד שנת 2050 יפעלו מיליארד רובוטים דמויי אדם ברחבי העולם, בשוק ששוויו הכולל צפוי להגיע ל-7.5 טריליון דולר, כאשר בעתיד הם ישולבו גם בבתים פרטיים.
בניגוד לרובוטים תעשייתיים מסורתיים, כגון רתכים או מעמיסים, הפועלים בצורה דטרמיניסטית ונצמדים למערכת כללים קבועה המפיקה תוצאה אחידה, רובוטים דמויי אדם מבוססים על בינה מלאכותית. עובדה זו הופכת אותם למערכות הסתברותיות, הפועלות על סמך סבירויות סטטיסטיות ולא על ודאות מוחלטת. ההבדל המהותי הזה דורש הטמעת שכבות הגנה מרובות בטרם יוכלו הרובוטים לעבוד כתף אל כתף עם עובדים אנושיים. הפתרונות המסתמנים כוללים מגוון רחב של אמצעים, החל מכפתורי עצירת חירום פיזיים ועד למנגנוני בטיחות ברמת השבב עצמו. חברת אנבידיה הכריזה על מערכת בטיחות חדשה המבוססת על שבבי הבלקוול שלה, המסוגלת לנתח נתוני חיישנים בזמן אמת, לעצור את הרובוט בתנאי סכנה ולאפשר לו להמשיך לעבוד כשבטוח. עמית גואל, מנהל בכיר בחברה, ציין כי המערכת מאפשרת למוח התפקודי ולמוח הבטיחותי של הרובוט לתקשר זה עם זה ברמת הקשר גבוהה.
בנוסף לחיישנים ולמצלמות המותקנים על הרובוטים עצמם, ניתן לבקר את פעילותם גם באמצעות אמצעים חיצוניים המותקנים בסביבת העבודה. סמואל ריבס מחברת פורט רובוטיקס מסביר כי התוכנה שלהם מעבדת מידע ממקורות מרובים, ומאפשרת לרובוט להבין במדויק היכן נמצא אדם ובאיזו תנוחה, כדי לקבל החלטות בטיחות מהימנות. לנוכח ההשלכות האפשריות של אובדן יציבות, צוות מומחים בארגון התקינה הבינלאומי (ISO) בוחן כיום את הנושא, וצפוי לפרסם תקן בטיחות רשמי עד אמצע שנת 2028.
במקביל לתקינה הרשמית, חברות מפתחות פתרונות הנדסיים יצירתיים כדי למנוע אסון במקרה של כשל. חברת נאורה רובוטיקס הגרמנית, המייצרת רובוט דו-רגלי המכונה 4NE1, תכננה אותו כך שבמקרה של תקלה חמורה, כמו חוסר תגובה במפרק הברך, הוא ינסה להחזיר את שיווי המשקל ואם לא יצליח, יקרוס אל תוך עצמו כמו בניין קורס ולא ייפול לצדדים. מפתחים אחרים, כמו חברת דקסמייט, עוקפים לחלוטין את בעיית היציבות על ידי שימוש בבסיס גלגלי הכולל את הסוללה והאלקטרוניקה. תכנון זה מעניק לרובוט מרכז כובד נמוך במיוחד ומונע את נפילתו בזמן שהוא מושיט את זרועותיו הארוכות אל עבר מדפי מחסנים.
התעשייה מספקת גם נקודת מבט רחבה יותר על שאלת הסיכון. חברת נובל משינס מקליפורניה טוענת כי עצם הכנסת רובוט לסביבה מסוכנת במקום אדם היא תכונת הבטיחות החשובה ביותר שניתן להציע. העסקת רובוטים בקרבת כימיקלים רעילים או מכונות כבדות באתרי בנייה ומכרות מוציאה את העובדים האנושיים ממעגל הסכנה המיידי. ברד פורטר מחברת קובוט מחזק את הדברים וקורא להכניס את הסיכונים לפרופורציה הראויה. הרובוטים שהם מפתחים, המשנעים עגלות בבתי חולים או ממיינים חלקים, נעים במהירות הליכה רגילה ואינם מתוכננים להפעיל כוח אחיזה מוחץ, מה שמאפשר להם להשתלב בטבעיות ובבטחה לצד בני אדם בלי לייצר דרמה מיותרת.
