הכלכלה הישראלית נמצאת בימים אלו בצומת דרכים פיננסי קריטי, כאשר הצרכים הביטחוניים הגוברים מאז פרוץ המלחמה מחייבים את מקבלי ההחלטות לחשב מסלול מחדש בכל הנוגע לשורת ההכנסות של המדינה. על רקע מציאות מורכבת זו, צוות מיוחד ורם דרג של משרד האוצר ורשות המסים שוקד כעת על גיבוש שורה ארוכה של רפורמות ושינויים דרמטיים במודל המיסוי הנהוג בישראל, עם דגש מיוחד על עובדי תעשיית ההייטק. המהלכים הכלכליים הללו מתוכננים להשתלב באופן אינטגרלי בחוק ההסדרים ובתקציב המדינה לשנת 2027. את עבודת המטה הרגישה מוביל פורום מקצועי המכונה "צוות השלושה", אשר כולל את מנהל רשות המסים שי אהרונוביץ', הממונה על התקציבים במשרד האוצר מהרן פרוזנפר, והכלכלן הראשי של משרד האוצר ד"ר שמואל אברמזון. המטרה המרכזית שעומדת לנגד עיניהם היא מציאת דרכים מהירות ויצירתיות להגדלת קופת המדינה בטווח הזמן הקצר, וזאת מבלי לפגוע באופן אנוש בקטר הצמיחה המרכזי של המשק.
הצורך הבהול במציאת מקורות תקציביים חדשים נובע ישירות מהנתונים המקרו-כלכליים המאתגרים שאיתם מתמודדת הממשלה. למרות שההכנסות השוטפות מגביית מסים הראו לאחרונה נתונים מעודדים ואף עלו על התחזיות המוקדמות, ההוצאות הביטחוניות חסרות התקדים ממשיכות להכביד מאוד על הקופה הציבורית ומגדילות בעקביות את יחס החוב-תוצר של ישראל. אמנם המחצית הראשונה של שנת 2026 התאפיינה בגירעון נמוך יחסית שלווה בהצהרות אופטימיות מצד שרי הממשלה, אך פקידי משרד האוצר מודעים היטב לכך שהרבעון הראשון התנהל תחת משטר נוקשה של תקציב המשכי. מטבע הדברים, למערכת הממשלתית הגדולה לוקח זמן משמעותי להניע תהליכים ולהוציא את התקציב המאושר לפועל, ולכן ההערכה המקצועית והזהירה היא שבמחצית השנייה של השנה ההוצאות הממשלתיות יזנקו באופן ניכר. לאור זאת, באוצר עושים מאמצים כבירים כדי לעמוד ביעד הגירעון הרשמי שנקבע בתקציב, אשר עומד על 4.9% מהתוצר הלאומי.
במקביל לדאגות התקציביות השוטפות, מקבלי ההחלטות מבינים היטב כי הציבור הישראלי הרחב כבר ספג מהלומות כלכליות לא מבוטלות לאורך השנים האחרונות. הגזירות הכלכליות שהושתו על האזרחים מאז תחילת המשבר הביטחוני היו קשות וכואבות, החל ממהלך של הקפאת מדרגות מס הכנסה ששחק בפועל את השכר הריאלי, ועד להעלאת תעריפי דמי הביטוח הלאומי שמורגשת היטב בכל תלוש משכורת. מתוך הבנה שהעומס על מעמד הביניים הגיע לנקודת רוויה, האסטרטגיה החדשה שמתווה משרד האוצר מנסה לייצר דרך אמצע מאוזנת וצודקת יותר. השאיפה היא להקל את נטל המס השוטף המוטל על האדם העובד שמניע את הכלכלה, ובמקביל לאתר בקפידה כיסי עושר ומקורות הכנסה חדשים וגדולים שטרם מוסו במלוא הפוטנציאל החוקי שלהם.
כאן בדיוק נכנסת לתמונה תעשיית ההייטק הישראלית, אשר זוכה כעת לתשומת לב מיוחדת מצד תת-צוות ייעודי שהוקם במשרד האוצר. ההתמקדות הממשלתית בענף זה אינה מקרית כלל, והיא נובעת משורת נתונים דרמטיים. מצד אחד, ההייטק הוא מנוע הצמיחה החד-משמעי של המשק הישראלי כולו. מגזר טכנולוגי זה אחראי לבדו לכ-18% מהתוצר המקומי הגולמי של המדינה ולכ-60% מכלל היצוא הישראלי לחוץ לארץ. יתרה מכך, מאז שנת 2017 הענף העוצמתי הזה אחראי לכשליש מסך צמיחת התוצר של המדינה, ועובדיו תורמים כ-24% מכלל תשלומי המס הישיר שנגבים בישראל. מצד שני, התעשייה נמצאת בתקופה רגישה מאוד, המאופיינת בהתפתחות מואצת של טכנולוגיות בינה מלאכותית שמשנות סדרי עולם, לצד גלי פיטורים שמורגשים בענף. קיים חשש אמיתי שהכבדה לא מידתית או החלטות פזיזות עלולות לפגוע אנושות בתוצר הלאומי, במיוחד בעידן שבו ישראל מתפקדת בעיקר כמרכז פיתוח ומחקר יוקרתי, בעוד שפעילות הייצור הפיזי ומערכי המכירות ממוקמים ברובם המוחלט מחוץ לגבולות המדינה.
בלב הדיונים הכלכליים של הצוות המיוחד עומדת סוגיית המיסוי של אופציות המוענקות לעובדי ההייטק כחלק מחבילת התגמול שלהם. מנהל רשות המסים הצהיר רק בשבוע שעבר כי בכוונת הרשות לבחון ברצינות את הגדלת שיעור המס המוטל על רכיב שכר זה. כדי להבין את סדרי הגודל הפנומנליים ואת פוטנציאל ההכנסות העצום למדינה, די להביט בהערכות של אנשי מקצוע בכירים. על פי הערכותיו של מודי שפריר, המשמש כאסטרטג ראשי לשווקים פיננסיים בבנק הפועלים, שווי האופציות שנמצאות כיום "בתוך הכסף" ומוחזקות בידי עובדי הייטק בחברות ציבוריות בישראל נאמד בסוף השנה שעברה בסכום אדיר של כ-150 מיליארד שקל. נתון זה אף אינו משקלל בתוכו את האופציות של חברות סטארט-אפ פרטיות. גורמים שונים בשוק הטכנולוגיה המקומי מציינים כי מאז סוף השנה שעברה, הסכום הדמיוני הזה תפח עוד יותר בעקבות עליות שערים בשווקים.
על פי מנגנון המס הנוכחי המוסדר בפקודת מס הכנסה, עובד שמקבל לידיו אופציות מהחברה נדרש להפקיד אותן בנאמנות לתקופה מוגדרת של 24 חודשים ממועד ההקצאה המקורי. אם העובד עומד בתנאי קפדני זה וממתין בסבלנות, רווחי האופציות ימוסו בעת המכירה במסלול המיטיב של רווחי הון, כלומר בשיעור מועדף ונמוך של 25% בלבד. לעומת זאת, אם העובד בוחר או נאלץ לממש את האופציות במכירה מוקדמת בטרם חלפו שנתיים, הוא מאבד מיידית את זכאותו להטבה. במקרה כזה, כל הרווח הפיננסי שנצבר מוגדר מבחינה חוקית כהכנסה רגילה מעבודה, החייבת במס שולי פרוגרסיבי שיכול לטפס עד לשיעור של 50%. כאשר מוסיפים לכך את תשלומי החובה לביטוח הלאומי ולמס הבריאות, המס האפקטיבי שמוטל על העובד עלול לזנק לשיעור חריג של עד 62%. מציאות מיסויית זו יוצרת תמריץ כלכלי חזק מאוד עבור העובדים לדחות את מימוש האופציות ככל הניתן, מה שבתורו מעכב ופוגע אנושות בתזרים ההכנסות המיידי של קופת המדינה.
בכירי משרד האוצר ורשות המסים סבורים כי המצב הקיים בישראל יוצר עיוות כלכלי מהותי שדורש תיקון. לטענתם המקצועית, האופציות מהוות במקרים רבים תחליף שכר ישיר וברור לכל דבר ועניין, ולכן מן הראוי וההגיוני שחלקן ימוסה בהתאם למדרגות המס הרגילות החלות על הכנסות מעבודה. גורמים המעורים בדיוני הצוות מצביעים על כך שישנם כיום מיליארדי שקלים שמוגדרים כ"כלואים" בחשבונות נאמנות, ערכם הכלכלי ממשיך לטפס בהתמדה, אך הם נותרים על הנייר ואינם ממומשים בגלל שיקולי מס. הביקורת המרכזית של האוצר מתמקדת בכך שבעת המימוש המאוחר, המיסוי הוא אחיד לחלוטין ואינו מדורג כמו מס שולי על עבודה, וחשוב מכך, אין לו שום תקרת גבייה עליונה. מצב אבסורדי זה מאפשר תרחיש שבו עובד או מנהל בכיר גורף לכיסו רווח של מאה מיליון שקלים, אך משלם עליו מס מופחת של 25% בלבד, למרות שמדובר בפיצוי ישיר על עבודתו השוטפת בחברה.
כדי לפתור את הפלונטר המסובך הזה ולעודד מימושים המוניים שיזרימו הון מהיר וקריטי לקופת המדינה, בוחנים באוצר מהלך יצירתי המשלב "מקלות וגזרים". הרעיון המרכזי הוא לשנות את כללי המשחק הקיימים ולתמרץ את העובדים לממש את האופציות שלהם מוקדם יותר. תוכנית מסוג זה מזכירה ברוחה מהלכים כלכליים קודמים כמו "רפורמת הרווחים הכלואים", שבה עצם האיום העתידי בהעלאת שיעור המס יצר גל אדיר של מימושים שהעשיר את קופת המדינה. המקל שמונח כעת על שולחן הדיונים הוא הגדלת המס על האופציות עצמן. אחת החלופות המרכזיות הנבחנות היא יצירת מודל מס היברידי, שבו על חלק משווי ההטבה בעת ההענקה ישולם מס שולי גבוה כהכנסת עבודה, בעוד שרק עליית הערך העתידית שתתרחש עד למועד העזיבה תזכה למס רווחי ההון של 25%. חלופות מקצועיות נוספות כוללות הקדמה משפטית של מועד תשלום המס או יצירת מנגנון חישוב שלא יאפשר לדחות את חבות המס עד למועד המימוש הפיזי.
עם זאת, פקידי האוצר מבינים היטב כי פגיעה חד-צדדית בעובדי ההייטק תוביל להתנגדות ציבורית חריפה. לכן, לצידו של המקל יוצעו גזרים פיננסיים משמעותיים, שנועדו לארוז את המהלך כחבילת חקיקה שלמה, המעודדת את המשך פיתוח התעשייה. הגזר המרכזי והמשמעותי ביותר שבו מדובר הוא הפחתה של מס ההכנסה המוטל על השכר השוטף של העובדים. כיום, עובדי הייטק רבים מוצאים את עצמם מגיעים במהירות למדרגת המס המקסימלית של 50%. הורדת המס השולי במדרגות אלו תגדיל את שכר הנטו החודשי שלהם, ותייצר פיצוי על הפגיעה העתידית באופציות. בנוסף, החבילה צפויה לכלול חקיקה לעידוד הקמת קרנות השקעה ייעודיות לתחום ההייטק, צעד חיוני להבטחת המשך זרימת ההון לתעשייה המקומית. מעבר לכך, במטרה להגדיל את ההכנסות מכלל הציבור, נבחן בימים אלו צעד נוסף של הקטנת תקרת ההפרשות לפנסיה, מהלך שיוביל לצמצום ניכר של הטבות המס הניתנות לחיסכון הפנסיוני של כלל השכירים במשק. למרות שהחלטות כבדות משקל אלו עדיין דורשות את הסכמת השרים הממונים ויעברו שינויים לקראת חקיקת חוק ההסדרים, הכיוון של משרד האוצר מצביע על רצון לייצר רפורמה מקיפה שתשנה את פני המיסוי הנהוג בישראל.
