במשך עשרות שנים של השקעות ממושמעות, וורן באפט הפך את ברקשייר האת'ווי מיצרנית טקסטיל כושלת לאחת החברות הגדולות והחזקות בעולם. תחת הנהגתו, מניות מסוג א' של ברקשייר הניבו תשואה שנתית ממוצעת של 19.7% במשך שישה עשורים, בעוד שמדד ה-S&P 500 רשם עלייה שנתית ממוצעת של 10.5% באותה תקופה. באפט, שכבר חצה את גיל 95 ופרש מתפקיד המנכ"ל בשנה שעברה, שיתף לאחרונה אזהרה עגומה למשקיעים במהלך ראיון שקיימו עמו. לדבריו, מעולם לא הייתה תקופה שבה אנשים היו במצב רוח כל כך הימורי כמו עכשיו. הוא טען שהסוחרים מתייחסים כיום לשוק המניות כאל קזינו לכל דבר. למרות שבאפט מזהיר באופן קבוע מפני סכנות ההימורים בבורסה, ומשקיעים רבים עלולים לנטות לבטל את דבריו כעוד אזהרה שגרתית, יש סיבה טובה מאוד לקחת אותו ברצינות. על פי סטנדרטים היסטוריים, מדד ה-S&P 500 מתומחר כיום ברמות יקרות להחריד, עד כדי כך שמעולם הוא לא הציג תשואה חיובית לטווח של שלוש שנים כשהוא נמצא ברמות התמחור הנוכחיות.
כדי להבין את גודל האזהרה, יש להסתכל על הנתונים. בשנת 1988, הכלכלן וחתן פרס נובל רוברט שילר ועמיתו ג'ון קמפבל הציגו את מכפיל הרווח המתואם מחזורית, הידוע גם בשם CAPE. מדובר במדד שנועד לקבוע האם שוקי מניות שלמים מתומחרים ביתר. בניגוד למכפילי רווח מסורתיים המבוססים על הרווחים מארבעת הרבעונים האחרונים בלבד, מדד ה-CAPE מבוסס על רווחים מותאמי אינפלציה מהעשור האחרון, מה שמעניק תמונה רחבה ומייצגת יותר. בחודש יוני האחרון, ה-S&P 500 רשם יחס CAPE של 39.7. אם מוציאים מהמשוואה את החודשים האחרונים ממש, מדובר בקריאה הגבוהה ביותר מאז התפוצצות בועת הדוט-קום בספטמבר 2000. למעשה, מאז שהמדד נוצר בשנת 1957, היו רק 29 מקרים שבהם יחס ה-CAPE החודשי חצה את רף ה-39. נתון זה אומר ששוק המניות היה כל כך יקר רק בפחות מ-4% מהזמן לאורך כל ההיסטוריה שלו.
במבט לאחור, יחסי CAPE הגבוהים מ-39 שימשו כמעט תמיד כנורת אזהרה בוהקת עבור משקיעים. הנתונים ההיסטוריים מראים כי לאחר קריאה חודשית מעל רמה זו, המדד המרכזי ירד בממוצע ב-4% במהלך השנה שלאחר מכן, איבד 20% לאורך שנתיים, וצנח ב-30% בממוצע בטווח של שלוש שנים. במילים אחרות, ההיסטוריה מצביעה על כך שה-S&P 500 עלול לרדת בחדות בשנים הקרובות, וכי המדד עדיין עשוי למצוא את עצמו בטריטוריה שלילית עמוקה עד יולי 2029. נתון מעניין ומטריד לא פחות הוא שמעולם לא נרשמה תשואה חיובית תלת-שנתית לאחר שהמדד חצה את רף ה-39. גם בתרחיש האופטימי ביותר שנמדד בתנאים אלו, המדד איבד 10% מערכו.
כמובן שביצועי העבר לעולם אינם מהווים ערובה מוחלטת לתשואות עתידיות, ויש גם קולות אחרים בשוק. המבקרים טוענים כי יחס ה-CAPE מסתכל רק לאחור, ולכן הוא אינו לוקח בחשבון את האפשרות שהרווחים יצמחו בקצב מהיר הרבה יותר בעתיד. ההצדקה המרכזית לכך כיום היא מהפכת הבינה המלאכותית, אשר צפויה לשחרר חסמי פרודוקטיביות רוחביים על פני מגוון עצום של תעשיות. משקיעים עשויים להרגיש בנוח לשלם מכפילי הערכת שווי גבוהים יותר, כל עוד הנרטיב של הבינה המלאכותית נותר שלם וממשיך לספק תוצאות בשטח. ובכל זאת, לנוכח האופטימיות הזו, כדאי לחזור לעצותיו של באפט. בתחילת שנות האלפיים, סביבת ריבית נמוכה ותקני הלוואות רופפים יצרו בועת דיור שגררה את הכלכלה למיתון הרסני לאחר שהתפוצצה. עד אוקטובר 2008, ה-S&P 500 איבד יותר מ-40% מערכו ובוול סטריט התכוננו להפסדים נוספים בזמן שמערכת הבנקאות קרסה. באותו חודש קשה, באפט פרסם מאמר דעה בו שיתף את הכלל הפשוט שמנחה אותו, להיות פחדן כשאחרים חמדנים, ולהיות חמדן כשאחרים פחדנים.
באותה תקופה, פחד שיתק אפילו את המשקיעים המנוסים ביותר, ולכן באפט דחק בקוראים להיות חמדנים ולהיכנס לשוק. אולם הסביבה כיום שונה לחלוטין. משקיעים רבים מגלים התלהבות יתר למרות הערכות השווי המנופחות, מה שמרמז כי מנה בריאה של פחד בהחלט נדרשת בסביבת השוק הנוכחית. המשמעות אינה שצריך לברוח לחלוטין משוק המניות ולמכור הכל, אלא לפעול בתבונה ולמקד את האסטרטגיה. המטרה של כל משקיע צריכה להיות פשוטה, לרכוש במחיר הגיוני חלק מעסק מובן וברור, שרווחיו כמעט בוודאות יהיו גבוהים משמעותית בעוד חמש, עשר ועשרים שנים מהיום.
