מערכת הבריאות הציבורית בישראל ניצבת בצומת דרכים כלכלי מרתק, שבו תחושות המטופלים ושביעות הרצון שלהם מתרגמות באופן ישיר לתנועות של מיליארדי שקלים. על פי לקט נתונים מתוך הסקר החברתי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשנת 2025, 77% מהאוכלוסייה תופסים את תפקוד מערכת הבריאות כ'טוב מאוד' או כ'טוב'. נתון מרשים זה משקף הצלחה בסיסית של מודל מימון המדינה, אך צלילה לעומק המספרים חושפת קשר כלכלי הדוק בין רמת השירות הניתנת במסגרת הציבורית לבין הנכונות של האזרחים לפתוח את הארנק. כאשר בוחנים את שירותי הרפואה הראשונית בקהילה, שזוכים לסבסוד מדינתי רחב, התמונה חיובית ביותר. מתוך אלו שביקרו בשנה האחרונה אצל רופא משפחה, 96% היו מרוצים מהיחס של הרופא ו-92% היו מרוצים ממיקום המרפאה. במערך זה, האזרח אינו נדרש להוצאה פרטית משמעותית, וקופות החולים מצליחות לשמור על רמת שירות גבוהה המייצרת שביעות רצון.

לעומת זאת, במערכי האשפוז והרפואה הדחופה מתחילים להתגלות פערים המעידים על אתגרי התקצוב של המדינה מול עומסי המערכת. מקרב המאושפזים בשנה האחרונה, 85% היו מרוצים מהיחס של אנשי הצוות הרפואי ו-81% היו מרוצים מהטיפול הרפואי במהלך האשפוז. עם זאת, שיעור המרוצים מהתנאים הפיזיים של האשפוז, כגון הצפיפות בחדרים, ירד ל-73%. המצוקה התקציבית של המערכת בולטת עוד יותר בחדרי המיון, שם 61% מהמבקרים דיווחו כי משך ההמתנה הפריע להם. במקביל, 67% היו מרוצים מהתנאים הפיזיים במיון ו-75% היו מרוצים מיחס הצוות הרפואי. עומסים אלו הם תולדה של מגבלות המימון הציבורי, וכאן מתחיל להיווצר התמריץ הכלכלי שמניע מטופלים לחפש אלטרנטיבות יקרות יותר.

נקודת המפנה הכלכלית המובהקת ביותר מתרחשת בממשק שבין המטופלים לרופאים המקצועיים. 52% מבני 20 ומעלה ביקרו בשנה האחרונה אצל רופא מקצועי. בעוד ש-92% היו מרוצים מיחס הרופא המקצועי, הבעיה האמיתית המייצרת תסכול צרכני טמונה בזמינות השירות. הנתונים מראים כי 37% מהפונים לרופא מקצועי המתינו עד שבועיים, אך 23% המתינו בין שבועיים לחודש, 24% נאלצו לחכות בין חודש לשלושה חודשים, ו-9.9% המתינו יותר משלושה חודשים ממועד הזמנת התור ועד לביקור עצמו. זמן ההמתנה הזה הפריע ל-37% מהפונים. חוסר שביעות הרצון מזמני ההמתנה בשירות הציבורי מהווה מנוע צמיחה אדיר עבור מחלקות השיווק של קופות החולים וחברות הביטוח. הקופות מזהות את מצוקת התורים ומשתמשות בה כדי לתמחר ולמכור תוכניות ביטוח משלים (שב"ן). הלקוח, המתוסכל מרמת השירות הבסיסית שהמדינה מתקצבת, מוכן לשלם יותר בכל חודש מכיסו הפרטי על מנת לשפר את איכות הטיפול ולקצר את ההמתנה.

ההשפעה הכלכלית של התסכול מזמני ההמתנה מתבטאת בבירור בנהירה לשירותי רפואה פרטיים. 19% מהאוכלוסייה השתמשו בשנה האחרונה בשירותי בריאות פרטיים. הסיבה העיקרית לכך, שצוינה על ידי 38% מהפונים אליהם, הייתה הקדמת התור. סיבות כלכליות-צרכניות נוספות כללו את האפשרות לבחור רופא, עליה הצביעו 31% מהפונים, וקבלת שירות שאינו ניתן במסגרת קופות החולים, שצוינה על ידי 24%. נתונים אלו מדגימים כיצד ירידה בשביעות הרצון מפרמטר מרכזי כמו זמינות, גוררת בעקבותיה העברת הון ישירה ממשקי הבית אל קופות החולים והרפואה הפרטית. מחירי הביטוחים המשלימים נשענים הלכה למעשה על התארכות התורים במערכת הציבורית. כאשר תקצוב המדינה חסר ואינו מאפשר גיוס מספיק של רופאים מקצועיים, שביעות הרצון צונחת והציבור נאלץ לספוג את תוספת המחיר.

חרף התזוזה לעבר הרפואה הפרטית בטיפולים השוטפים, האמון הכלכלי ברשת הביטחון של המדינה נותר יציב כשמדובר במקרי קיצון. 65% מהציבור השיבו בחיוב לשאלה האם במקרה של מחלה קשה מערכת הבריאות תספק להם את הטיפול הטוב והמועיל ביותר. כמו כן, 68% תופסים את מערכת הבריאות כמערכת המספקת שירותים באופן שוויוני. אלו נתונים המראים כי בכל הנוגע לאירועי קצה הדורשים משאבי עתק, המימון המדינתי מצליח לייצר שביעות רצון. האתגר של מקבלי ההחלטות הוא להבין ששביעות הרצון משפיעה על יוקר המחיה בתחום הבריאות, וכל עוד היקף המימון הממשלתי לא יספק מענה הולם לזמני ההמתנה, האזרחים ימשיכו לרכוש שקט נפשי דרך קופות החולים והמרפאות הפרטיות.