המסכים בוול סטריט נצבעו בירוק ביום שישי האחרון, אך מאחורי האופטימיות הזו מסתתר סיפור מורכב בהרבה על הכלכלה הגדולה בעולם. השוק, שציפה לראות תוספת של שמונים אלף משרות חדשות, נאלץ לעכל מציאות שונה לחלוטין כאשר הנתונים הרשמיים הצביעו על גריעה מפתיעה של עשרים ושלושה אלף משרות. הפער הזה, העומד על יותר ממאה אלף משרות בין הציפיות למציאות, משנה את כללי המשחק. הכלכלה האמריקאית, שעד כה נתפסה כקטר בלתי ניתן לעצירה, מתחילה להראות סימני עייפות ברורים. הבורסה מקשיבה היטב לנתונים הללו, והמשקיעים מבינים שהתמונה שהוצגה להם בחודשים האחרונים הייתה ורודה מדי.
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בארצות הברית לא הסתפקה בנתוני החודש האחרון, אלא ביצעה עדכון לאחור שחתך מאה ושלושה אלף משרות נוספות מהרישומים של חודשי מאי ויוני. המשמעות היא שהקיץ האחרון היה חלש משמעותית מכפי שהוערך תחילה. כשבוחנים את המספרים לעומק, מתגלה כי הפגיעה אינה אחידה. מגזר הקמעונאות ספג מהלומה קשה, כאשר רשתות שיווק ענקיות, תחנות דלק, חנויות סיטונאיות ומרכזי קניות צמצמו כוח אדם באופן ניכר. הקופאיות, עובדי המחסן וצוותי המכירות מצאו את עצמם מחוץ למעגל העבודה, תופעה המעידה על חולשה בצריכה הפרטית. במקביל, גם המגזר הציבורי המקומי, ובפרט תחום החינוך, רשם ירידה חדה בתעסוקה. הנתונים הללו מציירים תמונה של שוק עבודה שבונה יסודות חדשים, כאלו שמתאימים יותר לתקופה של הידוק מוניטרי. ההאטה הממשית בגיוסי עובדים מעלה שאלות נוקבות לגבי עמידותו של הצרכן האמריקאי, שעד כה החזיק את הכלכלה על כתפיו. כאשר חנויות הכל-בו הגדולות מקצצות במשמרות, זהו איתות מוקדם לכך שהביקושים מתקררים, והאזרח הממוצע מתחיל להדק את החגורה. המעבר ממגמת גיוס למגמת פיטורים בסקטורים כל כך בסיסיים דורש בחינה מחודשת של תחזיות הצמיחה לרבעונים הבאים.
כאן מתגלה אחד הפרדוקסים המרתקים ביותר של הכלכלה המודרנית. על אף שהמשק האמריקאי איבד עשרות אלפי משרות, שיעור האבטלה הרשמי דווקא ירד לארבעה נקודה אחת אחוזים, לעומת ארבעה נקודה שניים אחוזים בחודש שקדם לו. כיצד ייתכן שפחות משרות מובילות לשיעור אבטלה נמוך יותר? התשובה טמונה בשיעור ההשתתפות בכוח העבודה. מספר גדל והולך של אמריקאים פשוט הפסיקו לחפש עבודה, מה שמוציא אותם מהסטטיסטיקה הרשמית של המובטלים. נתוני ההשתתפות בכוח העבודה חזרו לרמות שלא נראו מאז ימי המגפה העולמית, מה שמצביע על ייאוש מסוים או על שינוי מבני עמוק בשוק.
ההנחה הסמויה ששיעור אבטלה יורד הוא תמיד בשורה חיובית מתנפצת אל מול המציאות הזו. במקביל, גם נתוני השכר מצביעים על התקררות מובהקת. השכר השעתי הממוצע לעובדים במגזר הפרטי, שאינו חקלאי, עומד כעת על שלושים ושבעה דולרים ושישים ושניים סנט. במונחים שנתיים, מדובר בעלייה של שלושה נקודה שניים אחוזים בלבד, נתון הנמוך מתחזיות הכלכלנים שצפו עלייה של שלושה וחצי אחוזים. התמתנות זו בקצב עליית השכר היא אולי הבשורה הטובה היחידה עבור קובעי המדיניות, שכן היא מקטינה את החשש מספירלת שכר-מחירים שעלולה לתדלק מחדש את האינפלציה. ניל בירל, מנהל השקעות ראשי בפרמייר מיטון, ניתח את המצב והסביר כי שוק העבודה חלש כעת בפער ניכר ממה שהתרגלנו לראות. לדבריו, העובדה שמשרות פשוט אינן נוצרות מעמידה את הבנק המרכזי בפני בעיה מורכבת של חולשה תעסוקתית המקרינה ישירות על נתוני הצמיחה. מדובר במאבק קלאסי בין הכלכלה הריאלית, שמתחילה לחרוק, לבין סביבת הריבית המכבידה. השחיקה בכוח הקנייה של העובד השכיר, בשילוב עם חוסר הוודאות התעסוקתי, יוצרים סביבה צרכנית זהירה הרבה יותר, ומרחיקים את החלום על נחיתה רכה וחלקה של המשק האמריקאי.
התגובה של וול סטריט לנתונים העגומים ממחישה היטב את תופעת חדשות רעות הן חדשות טובות שמאפיינת את השווקים בשנים האחרונות. פתיחת המסחר בעליות שערים נבעה מההערכה כי הנתונים החלשים יקשרו את ידיו של הבנק הפדרלי וימנעו ממנו להעלות את הריבית בהחלטתו הקרובה בחודש ספטמבר. השוק מתמחר כעת סבירות נמוכה מאוד להמשך ההידוק המוניטרי. ננסי ונדן הוטן, כלכלנית ראשית באוקספורד אקונומיקס, ציינה כי הציפיות להעלאת ריבית צומצמו באופן דרסטי מאז החלטת הריבית הקודמת, וכי הנתונים הנוכחיים מחזקים את ההערכה שהפד יאלץ להמתין.
הפדרל ריזרב מוצא את עצמו כעת בין הפטיש לסדן. מצד אחד, האינפלציה עדיין מהווה בעיה מטרידה שטרם נפתרה לחלוטין, ומצד שני, שוק העבודה משדר אותות מצוקה ברורים. ההחלטה הקרובה בספטמבר הופכת לנקודת מבחן קריטית. אם הבנק יבחר להעלות ריבית כדי להילחם בשאריות האינפלציה, הוא מסתכן בדרדור המשק למיתון עמוק ובפגיעה אנושה בשוק העבודה. מנגד, עצירת ההעלאות עשויה לאותת לשווקים שהמאבק באינפלציה הסתיים מוקדם מדי. המשקיעים מבינים שכל תרחיש טומן בחובו סיכונים, אך בטווח הקצר, הם מעדיפים לראות את ברז האשראי נשאר פתוח ככל האפשר. הדינמיקה הזו מעבירה את הכוח חזרה לידי הסוחרים שמחפשים תמחור מחדש של נכסי הסיכון. ככל שהנתונים הכלכליים ימשיכו לאכזב, כך תגבר ההערכה שהריבית הגיעה לשיאה, מה שעשוי לתמוך במחירי המניות בטווח המיידי. נתוני התעסוקה האחרונים חושפים כי הכלכלה האמריקאית מאבדת גובה, כאשר מגזרי הקמעונאות והשירותים הציבוריים סופגים את עיקר הפגיעה. הירידה המפתיעה במספר המשרות, בשילוב עם נסיגת עובדים מכוח העבודה, מאלצת את הבנק המרכזי לשקול מחדש את מדיניות הריבית שלו. בסופו של דבר, שוק ההון יצטרך להכריע האם ההקלה המוניטרית המסתמנת שווה את מחיר ההאטה הכלכלית הממשית שמתפתחת לנגד עינינו.
