שוק ההון מנוהל על ידי פלטפורמות מסחר, ברוקרים וזירות פיננסיות שונות המובילות את עולם ההשקעות הגלובלי ומאפשרות למשקיעים גישה ישירה אל מדדי המניות המובילים בעולם. במסגרת ההתנהלות השוטפת של סוחרים ומשקיעים לטווח ארוך, עולה באופן תדיר דילמה פסיכולוגית וכלכלית מרכזית סביב השאלה האם נכון להיכנס להשקעה כאשר מדד המניות המרכזי נמצא ברמת שיא של כל הזמנים. התשובה האינטואיטיבית של רוب המשקיעים נוטה באופן אוטומטי לחשוב שעדיף להמתין לירידות שערים בשוק ולא לרכוש נכסים בשיא המחיר שלהם, מתוך הנחה מוטעית שהסיכון להפסד מיידי הוא הגבוה ביותר באותן נקודות קיצון.
אולם, ניתוח נתונים מעמיק וסקירות שוק מקיפות על מדד המניות המרכזי S&P 500 לאורך 37 השנים האחרונות שומטים את הקרקע מתחת להנחה הפופולרית הזו ומציגים תמונה הפוכה לחלוטין. מהנתונים המאומתים עולה כי משקיעים שביצעו רכישות של מדד S&P 500 אך ורק בנקודות שבהן הוא רשם שיא כל חדש של כל הזמנים, הרושמו שנה לאחר מכן תשואה ממוצעת של 13.6 אחוזים, לעומת משקיעים שרכשו את המדד בכל יום נתון באופן אקראי והסתפקו בתשואה ממוצעת של 12 אחוזים בלבד באותה תקופת זמן. הפערים הללו נשמרים ואף מתרחבים כאשר בוחנים טווחי זמן ארוכים יותר של שלוש וחמש שנים קדימה, מה שמלמד על הדינמיקה העוצמתית של מגמות עלייה בשווקים הפיננסיים.
הנתונים הסטטיסטיים המוצגים בסקירות השוק מחזקים את המגמה הזו ומראים כי מי שבחר להשקיע אך ורק בשיאי כל הזמנים הגיע לאחר שלוש שנים לתשואה ממוצעת מרשימה של 46 אחוזים, בהשוואה לתשואה ממוצעת של 40 אחוזים בלבד שהושגה בקנייה בכל יום נתון אקראי. בבחינת טווח של חמש שנים קדימה, הפער גדל עוד יותר כך שמשקיעי השיאים רשמו תשואה ממוצעת של 82 אחוזים, לעומת 74 אחוזים בלבד במסלול ההשקעה הכללי. תופעה זו מתאפשרת הודות לעובדה שבשוק המניות המרכזי שיא לרוב רודף שיא, וכפי שמלמדת ההיסטוריה הפיננסית בין השנים 1989 ל־1999 נקבעו שיאים חדשים בממוצע 29 פעמים בשנה, בעוד שבין השנים 2013 ל־2021 קצב קביעת השיאים עלה לממוצע של 38 פעמים בשנה.
עם זאת, חשוב לזכור כי ניתוחים אלו נמדדים לטווחי זמן יחסית קצרים של שנה עד חמש שנים, ובהנחה שטווח ההשקעה היה מתפרס על פני תקופות ארוכות יותר, התוצאות היו עשויות להשתנות בהתאם למחזורי השוק. המדידה מתבססת על מקרים ממוצעים בלבד, וברור כי היו לא מעט תקופות שבהן כניסה לשוק במחירי שפל או תיקונים הייתה עדיפה מבחינת תזמון נקודתי. הנתונים המלאים, המבוססים על מדד התשואה הכולל של S&P 500 הכולל גם השקעת דיבידנד חוזרת לתקופה שבין ספטמבר 1989 ויולי 2026, ממחישים לסוחרים ולמשקיעים מקצועיים כי פחד מפני רכישה בשיא עלול לעיתים קרובות לגרום להחמצה של מהלכי עליות משמעותיים בשווקים.
