הבנקים הגדולים של וול סטריט צועדים אל תוך עונת הדוחות של הרבעון הראשון כשהם ניצבים על קרקע יציבה הרבה פחות מזו שעליה עמדו בראשית שנת 2026. בשבוע הקרוב תעמוד למבחן היכולת שלהם להמשיך ולייצר רווחים בסביבה שהופכת למאתגרת מרגע לרגע. הסבב הנוכחי נפתח עם הדיווחים של גולדמן זאקס, כשמיד אחריהם יגיעו התוצאות של ג'יי פי מורגן צ'ייס, סיטיגרופ וולס פארגו, וייחתמו בדיווחים של בנק אוף אמריקה ומורגן סטנלי. עבור הסוחרים והמשקיעים, לא מדובר רק במספרים יבשים של רווח למניה, אלא בבחינה מחודשת של הנרטיב הכלכלי שליווה אותנו בחודשים האחרונים.
אחרי שדחפו את מניות הבנקים לשיאים חדשים בסוף השנה שעברה, נראה שהמשקיעים אימצו גישה מפוכחת וצנועה יותר בשלושת החודשים האחרונים. מדד הבנקים KBW רשם את הביצועים החלשים ביותר שלו לרבעון ראשון מאז משבר הבנקים האזוריים של 2023, כשהוא מציג עלייה מינורית בלבד מתחילת השנה. החששות שמרחפים מעל השוק נעים בין זעזועים בעולם האשראי הפרטי לבין ההסלמה הביטחונית במזרח התיכון, בדגש על העימות הישראלי-איראני, שהפך לגורם משמעותי במפת הסיכונים הגלובלית.
למרות האווירה המתוחה, האנליסטים עדיין צופים תוצאות רבעוניות סולידיות למדי. התחזיות המצרפיות עבור ששת הבנקים הגדולים מצביעות על עלייה של כ-5% ברווחים בהשוואה לתקופה המקבילה אשתקד. בנוסף, קיימת ציפייה לעלייה בהכנסות מעמלות חיתום ומסחר, מה שמעיד על פעילות ענפה בשווקים למרות חוסר הוודאות. עם זאת, האופטימיות ששלטה בשווקים בינואר התחלפה בזהירות מחושבת. אנליסטים במגזר הפיננסי מציינים כי המצב הנוכחי הוא למעשה בריא יותר, שכן הוא משקף תמחור ריאלי יותר של הסיכונים ולא ריצה עיוורת קדימה.
יותר מהתוצאות הכספיות עצמן, מה שיקבע את כיוון השוק יהיה מה שיגידו ראשי הבנקים בשיחות הוועידה עם המשקיעים. תשומת הלב תופנה לתחזיות שלהם בנוגע לשוק המיזוגים והרכישות, לחשיפה שלהם לחובות פרטיים ולמצב הכללי של הכלכלה האמריקאית תחת עול מחירי הנפט הגבוהים. אם לפני שנה החשש המרכזי היה מיתון עקב המדיניות הכלכלית והמכסים, הרי שהיום המונח המפחיד באמת הוא סטגפלציה – שילוב של אינפלציה דביקה וצמיחה נמוכה. הסיכון למיתון עלול לעלות מדרגה אם המלחמה במזרח התיכון תוביל לשיבושים ממושכים בשרשראות האספקה ולזינוק נוסף במחירי האנרגיה.
מוקד רעש נוסף שמעסיק את הסוחרים הוא עולם האשראי הפרטי. בתחילת השנה החלו לצוף דאגות בנוגע לחשיפה של קרנות חוב פרטיות להלוואות הקשורות לחברות תוכנה, מגזר שנמצא תחת איום של שיבושים טכנולוגיים מצד הבינה המלאכותית. במקביל, שורה של ענקיות ניהול נכסים כמו אפולו, בלקרוק ומורגן סטנלי, מתמודדות עם גל של בקשות פדיון מצד משקיעים, מה שאילץ רבות מהן להטיל מגבלות על משיכת כספים. הבנקים הגדולים נמצאים בלב האירוע הזה, לא רק כמי שמנהלים קרנות כאלו בעצמם, אלא גם כמי שמלווים לאותן קרנות פרטיות.
אמנם בכירים במערכת הבנקאית ובפדרל ריזרב ניסו להרגיע את הרוחות ולטעון כי לא מדובר בסיכון מערכתי, אך הקולות הביקורתיים נשמעים היטב. גורמים ותיקים בשוק ההון מציינים כי שאלות על השפעת הבינה המלאכותית על תעשיית התוכנה או על נזילות בנכסים פרטיים אינן חדשות, אך הן נדחקו הצידה בתקופות של שגשוג. כעת, כשהתנאים משתנים, מתברר כי חלק מספקי האשראי היו פחות זהירים מאחרים. ג'יימי דיימון, מנכ"ל ג'יי פי מורגן, כבר רמז במכתבו לבעלי המניות כי שחקנים שנכנסו באיחור למשחק האשראי הפרטי עלולים לגלות שהם עשו עבודה פחות טובה בניהול הסיכונים שלהם.
עבור הסוחר הניחן בראייה ארוכת טווח, עונת הדוחות הזו היא הזדמנות להבין לאן נושבת הרוח. אם הבנקים יציגו חוסן ויצליחו לשכנע את השוק שהחשיפה שלהם לסיכוני המאקרו והאשראי הפרטי נמצאת תחת שליטה, ייתכן שנראה חזרה של אמון המשקיעים. מנגד, כל סימן של סדק בדירוגי האשראי או הפרשות גבוהות מהצפוי להפסדי הלוואות עלולים להצית גל של מימושים. השוק כבר לא קונה הבטחות לאופטימיות חסרת בסיס; הוא מחפש הוכחות בשטח לכך שהמוסדות הפיננסיים הגדולים מסוגלים לנווט במים הסוערים של 2026.
