בעוד שמעבר לים נרשמו טלטלות עזות, עם צניחה של יותר מ-10% במדד הדאקס הגרמני והתרסקות של כ-13% בניקיי היפני, המשקיע הישראלי בחר באסטרטגיית התבצרות. למרות ששווי הנכסים הכולל בתעשייה ירד לרמה של כ-780 מיליארד שקל, חשוב להבין שהירידה הזו נבעה כמעט כולה מירידת ערך השוק ולא מבריחה של כספים. למעשה, הציבור המשיך להזרים מיליארדים לתעשייה, אך הוא עשה זאת תוך שינוי דרמטי בתיעדוף האפיקים, כשהוא זונח את החשיפה הבינלאומית לטובת המקלטים הבטוחים והשקליים בבית.
הלהיט הבלתי מעורער של התקופה הוא הקרנות הכספיות, שהפכו למגנט לכספים עבור מי שמחפש שקט נפשי ותשואה סבירה במינימום סיכון. במהלך חודש מרץ לבדו, הוזרמו כ-4.35 מיליארד שקל לקרנות הכספיות השקליות, זינוק משמעותי לעומת החודש הקודם. המגמה הזו חושפת הימור ברור על השקל הישראלי: בזמן שהכסף זרם פנימה לאפיקים השקליים, הקרנות הכספיות הדולריות רשמו פדיונות של כ-450 מיליון שקל. נראה כי הציבור מעריך שהריבית המקומית תישאר גבוהה מספיק כדי להפוך את הקרנות הללו לחלופה אטרקטיבית לפיקדונות הבנקאיים, במיוחד לאור יתרון המס המשמעותי שלהן – תשלום של 25% על הרווח הריאלי בלבד, נתון קריטי בסביבה שבה האינפלציה חוזרת להרים ראש בשל עליית מחירי האנרגיה.
לצד הכספיות, חזרתו של האג"ח הממשלתי לקדמת הבמה מסמנת שינוי בטעמי הסיכון. לראשונה מזה שנים, קטגוריית אג"ח מדינה הובילה את הגיוסים בתעשייה האקטיבית המסורתית עם הזרמה של כ-855 מיליון שקל. הסוחרים מזהים הזדמנות בתשואות לפדיון הנוכחיות ומעדיפים את הביטחון שמקנה המדינה על פני התנודתיות הגבוהה בשוקי המניות. עם זאת, לא מדובר בבריחה מוחלטת מסיכון; גם אג"ח החברות הצליח לגייס סכומים יפים, מה שמעיד על כך שהמשקיעים עדיין מאמינים בחוסן של הסקטור העסקי הישראלי ומחפשים את ה"מרווח" העודף שהחברות מציעות מעל התשואה הממשלתית.
בניגוד גמור לאופטימיות הזהירה בישראל, התעשייה הפסיבית המשקיעה בחו"ל חוותה חודש קשה של "דימום" של ממש. קרנות הסל (ETFs) על מדדי מניות בחו"ל רשמו פדיונות של למעלה מ-2 מיליארד שקל, כתגובה ישירה לירידות החדות בוול סטריט ובאירופה. מעניין לראות כי דווקא בתוך הטלטלה הזו, השוק המקומי הפגין עמידות מרשימה – מדד ת"א 35 ירד בפחות מאחוז אחד במהלך מרץ, ביצועי יתר משמעותיים ביחס לכל מדד עולמי אחר. העמידות הזו כנראה הסבירה מדוע הקרנות המחקות על מניות בישראל הצליחו דווקא לגייס כ-625 מיליון שקל, מה שמרמז על כך שחלק מהסוחרים מזהים בישראל "אי של יציבות" יחסי בתוך הסערה הגלובלית.
בחלוקה בין מנהלי הקרנות, הראל בלטה כמגייסת הגדולה ביותר במרץ עם פיזור רחב על פני רוב סוגי הנכסים, בעוד שאלטשולר שחם המשיכה להוביל בגיוסים לקרנות הכספיות אך ספגה פדיונות בקרנות המסורתיות. מיטב וסיגמא בלטו לטובה בניהול האקטיבי, מה שמדגיש את המעבר של המשקיעים לניהול מקצועי יותר בתקופות של אי-ודאות. בסופו של יום, תעשיית הקרנות מנהלת כיום כ-780 מיליארד שקל, ואף שהמספר הנומינלי ירד מעט, ההתנהגות של הציבור – שממשיך להזרים כסף נטו למרות ירידות השערים – מעידה על כך שלא מדובר בפאניקה, אלא בתהליך מחושב של העברת נכסים למקלטים סולידיים עד יעבור זעם בשווקים הבינלאומיים.
