המלחמה המתמשכת באיראן והזינוק במחירי האנרגיה היו אמורים, על הנייר, להנחית מכה קשה על הכלכלה האמריקאית. עם זאת, נתוני המאקרו האחרונים מארצות הברית מציירים תמונה מפתיעה של חוסן כלכלי. הוצאות הצרכנים נותרו יציבות עד חודש אפריל, התוצר המקומי הגולמי ברבעון הראשון הציג נתונים חזקים, והאינדיקטורים המוקדמים בשוק העבודה מצביעים על שיפור במגמות הגיוס. במבט ראשון, נראה כי המשק האמריקאי פיתח חסינות לזעזועים הגיאופוליטיים במזרח התיכון. אולם, ניתוח מעמיק של חברת המחקר וולף ריסרץ' (Wolfe Research) חושף תמונה מורכבת ודאגנית יותר, ומזהיר כי הזעזוע הכלכלי אינו נעלם, אלא פשוט מצטבר מתחת לפני השטח כשהוא ממוסך על ידי שורה של גורמים זמניים ורבי עוצמה.
האנליסטית סטפני רות' מוולף ריסרץ' מסבירה כי החוסן האמריקאי הנוכחי נשען על שתי רגליים מרכזיות המקזזות את נזקי המלחמה. הרגל הראשונה היא התמריצים הפיסקליים המאסיביים שהוזרמו למשק, ובראשם חקיקת הענק המכונה "One Big Beautiful Bill". חבילת התמריצים הזו סיפקה לצרכן האמריקאי חגורת הצלה כלכלית רחבה. על פי ההערכות, החוק הזרים כ-188 מיליארד דולר בסך הכל כתמריץ ישיר ועקיף לצרכנים, סכום הכולל כ-35 מיליארד דולר שניתנו בצורה של המחאות החזר מס. ההזרמה הממשלתית הזו יצרה כרית ביטחון משמעותית שספגה לחלוטין את העלייה בעלויות האנרגיה. למעשה, התמריצים קיזזו ביתר קלות את הנטל הכלכלי שנוצר כתוצאה ממחירי הבנזין הגבוהים, נטל שמוערך עד כה בכ-20 עד 30 מיליארד דולר בלבד. כך, הצרכן הממוצע ממשיך להוציא כספים מבלי להרגיש את הפגיעה המיידית בכיסו.
הרגל השנייה שמחזיקה את הכלכלה האמריקאית באוויר היא בום ההשקעות חסר התקדים בתחום הבינה המלאכותית. בזמן שהמגזר התעשייתי והצרכני מתמודדים עם אי-ודאות, מגזר הטכנולוגיה פתח מבערים. בוולף ריסרץ' מעריכים כי ההוצאה ההונית המקומית הקשורה לתשתיות ופיתוח בינה מלאכותית עומדת על קצב שנתי מדהים של 582 מיליארד דולר. סכום זה מהווה כ-1.8% מהתמ"ג האמריקאי כולו, והוא היה אחראי לבדו לכמעט רבע מכלל הצמיחה הנומינלית של התוצר ברבעון הראשון. כאשר מוסיפים למשוואה זו גם את היבוא הקשור לטכנולוגיות בינה מלאכותית, סך ההשקעה העולמית של חברות אמריקאיות בתחום מזנק לכ-770 מיליארד דולר בחישוב שנתי. שטף ההון הזה מייצר מקומות עבודה, מזניק את שוק המניות ומייצר תחושת עושר שממסכת את חולשות הכלכלה המסורתית.
למרות הנתונים המעודדים הללו, המומחים קוראים לאופטימיות זהירה. רות' מדגישה כי העובדה שמחיר חבית נפט מסוג WTI הנע סביב 100 דולר טרם שבר את המשק, אינה מעידה על כך שהכלכלה חסינה לחלוטין. הלחץ המצטבר על שרשראות האספקה ועלות חומרי הגלם ממשיך להיבנות, וישנם גבולות ליכולת של תמריצים ממשלתיים והייפ טכנולוגי להחזיק משק שלם על הכתפיים. בחברת המחקר זיהו שלושה תרחישי סיכון מרכזיים שעלולים לנפץ את אשליית היציבות הנוכחית ולהביא לקריסת מנגנוני ההגנה של הכלכלה.
הסיכון המיידי ביותר הוא הסלמה נוספת בשוק האנרגיה. על פי הניתוח, עלייה מתמשכת נוספת של 30 עד 35 דולר במחיר הנפט הגולמי, אשר תדחוף את מחירי הבנזין בתחנות הדלק בארצות הברית אל מעבר לרף הפסיכולוגי והכלכלי של 5 דולר לגלון, צפויה להתחיל לגרום לנזק מהותי ששום החזר מס לא יוכל לכסות. מעבר לכך, כל האטה קלה בקצב ההשקעות בבינה מלאכותית, בין אם בשל אכזבה מתוצאות עסקיות או מיצוי של שלב התשתיות הראשוני, עלולה לשמוט את הקרקע מתחת לצמיחת התמ"ג. לבסוף, הידוק נוסף של התנאים הפיננסיים, כגון שמירה על ריביות גבוהות לאורך זמן רב מהצפוי, עלול להקשות על חברות לממן את פעילותן ולהוביל לפיטורים וצמצומים. השילוב של הגורמים הללו מבהיר כי המערכת הכלכלית האמריקאית צועדת על חבל דק, והשאלה אינה האם המלחמה משפיעה, אלא מתי חומות המגן יפרצו והשפעתה תורגש במלוא עוצמתה.
