חודש אפריל 2026 מסתמן כאחד החודשים החזקים והמרשימים ביותר שידע שוק ההון המקומי והעולמי בעשורים האחרונים, כשהוא מספק תיקון חד וכואב לירידות שנרשמו בחודש מרץ. על פי ההערכות המעודכנות, המסלולים הכלליים בקופות הגמל צפויים להציג תשואה ממוצעת פנומנלית של כ-4.4%, בעוד שהמסלולים המנייתיים זינקו בממוצע בכ-8.7%. כדי להבין את עוצמת האירוע, יש לחזור אחורה אל שנת 2020, אז נרשמו תשואות דומות רק במהלך ההתאוששות המהירה ממשבר הקורונה. אפריל הנוכחי מתברג כחודש השלישי בטיבו במונחי תשואה מאז שנת 2010, הישג מרשים לכל הדעות שמעניק זריקת מרץ משמעותית לחיסכון ארוך הטווח של הציבור.

הנסיקה הזו בביצועים היא תולדה של שילוב כוחות חיובי בין וול סטריט לבורסה בתל אביב. לאחר ההלם הראשוני של המערכה מול איראן שנפתחה בסוף פברואר, נראה כי השווקים עברו לשלב של עיכול המציאות הביטחונית וחיפוש אחר נקודות צמיחה. בארץ, מדדי ת"א 35 ות"א 90 רשמו עליות נאות של 6.7% ו-9.5% בהתאמה, אך הסיפור האמיתי התרחש מעבר לים. מדד הנאסד"ק הטכנולוגי טס ב-15.3%, כשהוא נהנה מדוחות כספיים מצוינים של ענקיות הבינה המלאכותית ומחזון ה"מחשוב הסוכני" שהוצג ברבעון הראשון. גם מדד ה-S&P 500 הציג ביצועים מרשימים במונחים דולריים עם עלייה של 10.4%, מה שהיה אמור להפוך את אפריל לחודש הטוב ביותר בהיסטוריה של קופות הגמל, אלמלא ה"מסיבת פומפה" של שוק המט"ח המקומי.

התחזקות השקל מול הדולר, תופעה המכונה בפי רבים "אסון שער החליפין", הייתה הגורם המרכזי שגרע מהתשואות של החוסכים. במהלך אפריל, השקל הפגין עוצמה יוצאת דופן שקיזזה כ-6.8% מהתשואה הדולרית במונחים שקליים. התוצאה היא שמסלולי ה-S&P 500, שהפכו ללהיט בקרב החוסכים הישראלים בשנים האחרונות, רשמו תשואה צנועה של כ-2.5% בלבד – פחות משליש מהתשואה במסלולים המנייתיים המנוהלים. להערכת מומחי השקעות, אלמלא הייסוף החד בשקל, התשואה במסלול הכללי הייתה עשויה לחצות את רף ה-5.7%, מה שהיה שובר את שיאי כל הזמנים. המציאות הזו מעמידה את החוסכים במסלולים הצמודים למדדים אמריקאיים בנחיתות אל מול אלו שבחרו בניהול פעיל או בחשיפה רחבה יותר לשוק המקומי והאירופי.

כשבוחנים את התמונה הכוללת של שנת 2026 עד כה, ניתן לראות רכבת הרים של ממש. השנה נפתחה עם חששות כבדים בעקבות המלחמה מול איראן, שהובילה לנפילות של 4.4% במסלולי המניות בחודש מרץ. אלא שההתאוששות המהירה באפריל הפכה את הקערה על פיה. מאז תחילת השנה, המסלולים הכלליים רשמו תשואה ממוצעת של כ-4.8% והמנייתיים הגיעו ל-9.2%. לעומתם, מסלול ה-S&P 500 מציג תשואה שלילית של כ-2.2% מתחילת השנה, למרות שהמדד עצמו עלה ב-5.3% במונחים דולריים. הפער הזה ממחיש את הסיכון הגלום בחשיפה מטבעית לא מגודרת בתקופה שבה השקל מתחזק מסיבות טכניות ומוסדיות, למרות המצב הביטחוני המורכב.

ברקע הדברים, גם המדיניות המוניטרית מספקת יציבות מסוימת. החלטת הפדרל ריזרב מאמש להותיר את הריבית ללא שינוי ברמה של 3.75% התקבלה בשווקים בסיפוק, שכן היא מסמנת את סוף גל העלאות הריבית ומורידה מהפרק, לפחות כרגע, את החשש מהידוק נוסף. עבור שוקי המניות, מדובר ב"רוח גבית" שמאפשרת למכפילים להישאר ברמות גבוהות, במיוחד בסקטורים הטכנולוגיים שממשיכים להזרים השקעות עתק לתשתיות. בישראל, השילוב של שוק עבודה עמיד והשקעות הייטק בלתי פוסקות ממשיך לדחוף את המדדים המקומיים למעלה, למרות אי-הוודאות הגיאופוליטית.

ההתאוששות המרשימה באפריל מחזירה את הצבע ללחיים של החוסכים, אך היא גם משמשת כתזכורת לחשיבות הפיזור. בעוד שהשוק האמריקאי ממשיך להוביל טכנולוגית, המטבע המקומי מהווה משתנה קריטי שיכול להפוך רווח דולרי מרשים להפסד שקלי. עבור החוסך הישראלי, שנת 2026 מוכיחה שוב ששוק ההון הוא ריצה למרחקים ארוכים, ושגם בתוך תקופות של סערה ביטחונית ואינפלציה דביקה, הכלכלה הריאלית והחדשנות הטכנולוגית מצליחות לייצר ערך משמעותי לחיסכון ארוך הטווח. כעת, העיניים נשואות אל נתוני חודש מאי, בתקווה שהמומנטום החיובי יימשך ושהשקל ימצא נקודת איזון שתאפשר גם לחוסכי המדדים ליהנות מפירות הצמיחה העולמית.