הגופים המוסדיים בישראל – חברות הביטוח, קרנות הפנסיה ובתי ההשקעות – הם השחקנים הדומיננטיים ביותר בשוק ההון המקומי. בכל שנה זורמים לידיהם כ-200 מיליארד שקל חדשים של כספי חוסכים, עובדה ההופכת כל החלטת השקעה שלהם לכוח המניע את כיוון השווקים. בעוד שבעבר עיקר ההון הופנה לאפיקים מקומיים, בעשורים האחרונים הפכו המוסדיים למשקיעים גלובליים המנהלים נכסים בהיקפי עתק בחו"ל. פעילות זו מחייבת אותם לניהול דינמי של חשיפה למטבע חוץ, שכן תנודות בשער החליפין עלולות להשפיע ישירות על התשואה הסופית של החוסך הישראלי, מה שמאלץ את הגופים לבצע עסקאות גידור בהיקפים של מיליארדי דולרים.
שוק המט"ח המקומי חווה לאחרונה רעידת אדמה שקטה אך עוצמתית, כאשר שער הדולר חצה כלפי מטה את רף 3 השקלים והמשיך לצנוח לכיוון 2.94 שקלים. המנוע המרכזי מאחורי המגמה הזו הוא גל מכירות דולרים חסר תקדים מצד המוסדיים. על פי נתוני בנק ישראל, רק במחצית השנייה של 2025 מכרו הגופים הללו מעל 23 מיליארד דולר – נתון המהווה כ-3.5% מהתוצר של מדינת ישראל וקובע שיא כל הזמנים למחצית אחת. המגמה הזו נמשכת במלוא העוצמה גם אל תוך שנת 2026, כשהיא מונעת משינוי תפיסה אסטרטגי: צמצום החשיפה למט"ח בתיקי ההשקעות.
בדיקת הרכב התיקים במסלולים הכלליים של קרנות ההשתלמות חושפת את עוצמת הנסיגה מהדולר. באלטשולר שחם קוצצה החשיפה למט"ח מ-22.5% ב-2024 ל-17.3% בלבד, וגם במור ובטוחה נרשמו ירידות חדות דומות. המוסדיים לא בהכרח מקטינים את השקעותיהם בבורסות העולם, אך הם בוחרים "לגדר" את ההשקעה – כלומר, למכור דולרים ולקנות שקלים כהגנה מפני ייסוף. כיום מוערך כי היקף הגידור של הגופים המוסדיים עומד על כ-90 מיליארד דולר, פוזיציה שמייצרת לחץ קבוע להתחזקות המטבע המקומי מול הדולר.
התחזקות השקל אינה מתרחשת בחלל ריק. שורה של גורמים גלובליים ומקומיים חברו יחד ליצירת "סערה מושלמת" לטובת המטבע הישראלי: מדדי המניות בוול סטריט שוברים שיאים, פרמיית הסיכון של ישראל במגמת ירידה, והורדות הריבית במשק נבלמו עקב אי-ודאות גיאופוליטית. בנוסף, העודף בחשבון השוטף של ישראל, המונע מיצוא שירותי הייטק וגז טבעי, ממשיך להזרים דולרים למשק הישראלי כבר למעלה משני עשורים, מה שמבטיח תמיכה מבנית ארוכת טווח לשקל.
מנגד, התעשייה הישראלית מוצאת את עצמה בתוך "תנועת מלקחיים" פיננסית. יותר מ-50% מהתעשייה המקומית מוטת יצוא, וצניחת הדולר שוחקת דרמטית את שורת הרווח של החברות הללו. בעוד שההכנסות המתקבלות בדולרים מתכווצות במונחים שקליים, ההוצאות על שכר, ארנונה ואנרגיה נותרות גבוהות או אף מתייקרות. הנתונים מלמדים על פער כואב: בעוד היצוא הדולרי עלה בכ-2%, התרגום לשקלים – המטבע שבו מדווחות החברות – משקף צניחה של כ-12% ברווחיות.
אברהם (נובו) נובוגרוצקי, נשיא התאחדות התעשיינים, מתריע מפני השלכות קשות על המשק ומציין כי "יצואנים שהיו רווחיים בעבר עוברים לקו האדום ונאלצים לקבל החלטות קשות". התעשיינים דורשים התערבות ממשלתית ובנקאית דחופה, הכוללת הורדת ריבית ורכישת דולרים מסיבית על ידי בנק ישראל כדי לייצב את השער. אולם, למרות שברשות הבנק המרכזי יתרות מט"ח עצומות של 228 מיליארד דולר, נראה כי הנגיד אינו ממהר להתערב אלא אם תזוהה פגיעה ביציבות הפיננסית או חריגה מיעדי האינפלציה.
כל עוד המוסדיים ממשיכים לצמצם חשיפה דולרית ובנק ישראל יושב על הגדר, הלחץ על שער החליפין כלפי מטה צפוי להימשך. בבנק ישראל מאותתים כי האינפלציה והצמיחה נמצאות בראש סדרי העדיפויות, בעוד הפגיעה ביצואנים נתפסת כמשנית בסל השיקולים להתערבות. השוק מתמחר כעת שתי הפחתות ריבית בלבד בשנה הקרובה, מה שמותיר את השקל כאחד המטבעות החזקים בעולם ומאלץ את המשקיעים להתאים את האסטרטגיות שלהם למציאות של דולר חלש מתחת לרף ההיסטורי.
