תיאבון הסיכון של הציבור הישראלי שובר שיאים חדשים, והפעם המגמה אינה עוצרת בחשבונות המסחר הפרטיים אלא מחלחלת עמוק אל תוך העוגן הכלכלי החשוב ביותר שלנו – החיסכון הפנסיוני. בשנה האחרונה אנו עדים לשינוי טקטוני בהעדפות של החוסכים, שבוחרים להגדיל את החשיפה למניות באופן דרמטי, גם במחיר של תנודתיות גבוהה יותר בחיסכון לטווח ארוך. החיסכון הפנסיוני בישראל, המבוסס על הפרשות חובה של 18.5% מהשכר החודשי, מנהל כיום נכסים בהיקף אדיר של כ-1.1 טריליון שקל בקרנות החדשות, כאשר הענף כולו גדל בקצב חריג של כ-20 מיליארד שקל מדי חודש.

הנתונים המדווחים מלמדים כי בין אפריל 2025 למרץ 2026 הזרימו החוסכים כ-35 מיליארד שקל למסלולי המניות, נתון המהווה שיא כל הזמנים עבור הקטגוריה הזו. כדי להבין את עוצמת השינוי, מספיק להסתכל על השנים הקודמות: בשנת 2023 הצטרפו למסלול זה חוסכים בהיקף של פחות ממיליארד שקל, ובשנת 2024 הסכום עמד על מעט יותר ממיליארד שקל בלבד. המסלול המנייתי, שעד לא מזמן נחשב לנישתי, הפך למסלול השלישי בגודלו בענף עם נכסים מנוהלים של 96 מיליארד שקל, והוא נמצא במסלול בטוח להפוך לשני בגודלו כבר במהלך השנה הקרובה.

הנהירה הזו ניזונה בעיקר מהסטת כספים מהמסלולים הכלליים, המהווים את ברירת המחדל עבור חוסכים שלא הצהירו על העדפה אחרת. במודל הנוכחי, המכונה המודל הצ'יליאני, חוסכים משובצים אוטומטית למסלול לפי גילם: עד גיל 50 מושקעים במסלול הכולל שילוב של מניות, אג"ח והשקעות אלטרנטיביות, ומעל גיל זה עוברים למסלולים שמרניים יותר הממוקדים באג"ח. אולם ב-12 החודשים האחרונים אחד מכל עשרה חוסכים עזב את מסלולי ברירת המחדל הללו, מה שהוביל לפדיון של כ-25 מיליארד שקל מהמסלול הכללי לבני 50 ומטה. נראה כי המעבר למניות טרם הקיף את כל שכבות הגיל, שכן בקרב בני 50 עד 60 עדיין נרשמות כניסות נטו למסלולים השמרניים, מה שמרמז על פוטנציאל המשך למגמה אם היא תתפשט גם לחוסכים המבוגרים יותר.

חשוב להבין כי מסלולי המניות בפנסיה אינם חשופים למניות במאת האחוזים, אלא שומרים על חשיפה של כ-70% במטרה למתן תנודות חריפות מדי. הפיזור הגיאוגרפי במסלולים אלו נוטה באופן מובהק לטובת השוק המקומי, שמהווה כ-70% מהחשיפה, בעוד שהשאר מושקע בשווקים בחו"ל. התשואות שהשיגו המסלולים הללו בשנת 2025 נעות בין 17.5% ל-21.8%, נתונים שמושכים את עין החוסכים בהשוואה למסלולים הכלליים שהשיגו פחות. בראייה ארוכת טווח של חמש שנים, הפער הופך למשמעותי עוד יותר, עם תשואה מצטברת של כ-73.3% במסלול המניות לעומת כ-57.6% במסלול הכללי.

מה שתדלק את הראלי המקומי ואת שינוי הטעמים של הציבור הוא הביצועים יוצאי הדופן של הבורסה בתל אביב. מדד ת"א-125 סיים את שנת 2025 עם תשואה של יותר מ-50%, ובשנה האחרונה הניב תשואה מדהימה של 68.6%. הזינוק הזה יצר היפוך מגמה ביחס למסלולים העוקבים אחר מדד ה-S&P 500 האמריקאי, שהיה הלהיט הגדול של השנים הקודמות. למרות שהמדד האמריקאי עצמו עלה בכ-16% במונחים מקומיים, היחלשות הדולר מול השקל בכ-12% מחקה כמעט את כל הרווח עבור החוסך הישראלי, והותירה אותו עם תשואה ריאלית אפסית או אף שלילית לאחר ניכוי דמי ניהול. התוצאה לא איחרה לבוא: בששת החודשים האחרונים בלבד נפדו כ-9.8 מיליארד שקל מהמסלולים עוקבי המדד האמריקאי.

בכירים בגופים המוסדיים מעידים על שטח בוער שבו החוסכים חדלו מלהסתכל על איגרות חוב או על כל אמצעי השקעה אחר שאינו מניות. לאחר שרשמו רווחים נאים, הציבור אינו מוכן להסתפק עוד בתשואות חד-ספרתיות ומחפש את הריגושים והרווחים המהירים של שוק המניות, עם דגש חזק על המתרחש בישראל. עם זאת, קיים חשש בקרב מנהלי הקרנות כי הנהירה הנוכחית עלולה להסתיים באותה אכזבה שחוו אלו שנהרו למסלול האמריקאי ברגע הלא נכון. ההיסטוריה מלמדת כי לחוסכים קשה להתמיד במסלול מסוים לאורך זמן ברגע שהם רואים הפסדים או תשואות חסר, והתקווה היא שהפעם הסתערות הציבור על המניות תלווה בהבנה של הסיכונים והתנודתיות המובנים באפיק זה.