הדיווח העדכני שפורסם מספק הצצה עמוקה לתוך הציפיות לאינפלציה על פני טווחים קצרים, בינוניים וארוכים, ומצביע על התגבשות קונצנזוס סביב התמתנות מהותית בקצב עליית המחירים, נתון בעל השלכות מסחר מיידיות.
על פי הנתון השוטף שעולה מן הדו"ח, הציפיות משוק ההון לשנה הראשונה התייצבו על רמה של 1.5%. נתון זה משקף התקררות ניכרת בהשוואה לנתוני העבר, ומהווה אינדיקציה חזקה לכך שהשוק מתמחר סביבה כלכלית רגועה יותר בטווח הקרוב. במקביל, הציפיות לשנה הנגזרות מחוזי האינפלציה עומדות גם הן על 1.5%. נתונים אלו, המבוססים על ממוצע של ציטוטי שוק ועיבודי בנק ישראל, מצביעים על כך שפעילים בשוק הנגזרים אינם רואים צורך בגידור אגרסיבי מפני התפרצויות אינפלציוניות בטווח המיידי. עם זאת, כאשר בוחנים את ממוצע התחזיות של הבנקים המסחריים וחברות הייעוץ הכלכלי המוסרים את הערכותיהם, מתקבלת תמונה שמרנית מעט יותר עם ציפייה לאינפלציה של 1.9% בטווח של השנה הקרובה. פער זה בין שוק ההון והחוזים לבין חזאים מוסדיים יוצר כר פעולה לסוחרים המחפשים לנצל עיוותי תמחור קצרי טווח.

כדי להבין לעומק את הדינמיקה של שוק ההון, יש לצלול למתודולוגיה שמאחורי הנתונים. הציפיות לאינפלציה משוק ההון מוגדרות ביחס שבין התשואות של איגרות חוב ממשלתיות לא-צמודות לתשואות של איגרות חוב ממשלתיות צמודות למדד, מונח המוכר בשוק כ-Break-even Inflation. סוחרים מנוסים יודעים כי יחס זה אינו משקף רק את האינפלציה נטו, אלא כולל בתוכו מרכיב משמעותי של פרמיית סיכון אינפלציונית. בנוסף, נתונים אלו חשופים להטיות שונות הנובעות מהבדלי המיסוי, רמות הנזילות ועומק השוק הקיים בין הסוגים השונים של איגרות החוב. התמחור הנוכחי מעיד כי פרמיית הסיכון שהמשקיעים דורשים עבור חשיפה לאינפלציה התכווצה, מה שתומך בראלי אפשרי באיגרות החוב הלא-צמודות הארוכות.

זווית נוספת ומעניינת במיוחד עבור סוחרי מאקרו היא הציפיות הנגזרות מהריביות הפנימיות של המערכת הבנקאית, שערכן השוטף עומד על 1.6%. הריבית הפנימית מחושבת כממוצע שבין המחיר השולי של הבנק לגיוס מקורות לבין המחיר השולי שלו להקצאת שימושים. נתון זה, המחושב כיחס בין הריביות הלא צמודות לריביות הצמודות למדד, מספק הצצה לאופן שבו גופי האשראי הגדולים במשק מעריכים את סיכוני האינפלציה בעת תמחור הכסף. הירידה ההדרגתית במדד זה לאורך החודשים האחרונים מאותתת כי המערכת הבנקאית אינה צופה לחצים חריגים על עלות הגיוס הריאלית שלה.

במבט אל הטווחים הבינוניים והארוכים, בנק ישראל מחשב את ציפיות הפורוורד (Forward), שהן הציפיות לאינפלציה במהלך תקופה עתידית ספציפית. על פי הנתון השוטף, הציפיות משוק ההון לשנה השנייה עומדות על 1.8%, בדומה לציפיות לשנה השלישית שעומדות גם הן על 1.8%. במבט רחב יותר, הציפיות לתקופה שבין שלוש לחמש שנים עומדות על 2.0%, בעוד שהציפייה הכוללת לחמש שנים עומדת על 1.7%. בטווח הארוך ביותר שנמדד, בין חמש לעשר שנים, הציפיות מתייצבות על 2.0%. עקומת ציפיות שטוחה זו מעידה על אמון רב של השוק ביכולתו של הבנק המרכזי לרסן כל התפרצות עתידית ולהותיר את האינפלציה עמוק בתוך יעד יציבות המחירים הממשלתי לאורך העשור הקרוב.

ניתוח היסטורי של הנתונים מחזק את הבנת המגמה. לאורך שנת 2025, ניתן לראות כיצד הציפיות משוק ההון לשנה הראשונה הלכו ופחתו באופן עקבי, מרמה של 2.1% בינואר ועד ל-1.4% בדצמבר. מגמה זו המשיכה להתאפיין בתנודתיות קלה אל תוך שנת 2026. בינואר 2026 עמד הנתון על 1.6%, ירד ל-1.5% בפברואר, טיפס חזרה ל-1.7% במרץ, ירד ל-1.6% באפריל, עלה ל-1.8% במאי וחזר ל-1.5% ביוני. תנודתיות חודשית זו משקפת את הרגישות הגבוהה של שוק ההון לנתוני מאקרו מתפרסמים ולשינויים בסביבת הריבית הגלובלית. עבור הסוחרים, התבססות הנתונים מתחת לרף ה-2% לאורך זמן דורשת בחינה מחודשת של משקלי החסר והיתר באפיקים הצמודים מול השקליים, ומייצרת פוטנציאל לרווחי הון באג"ח מח"מ ארוך באפיק השקלי, ככל שהשוק מפנים שהסביבה האינפלציונית הגבוהה של השנים הקודמות נותרה מאחור.