שופטי בית המשפט המחוזי בלוד לחצו על בלם החירום ועצרו ברגע האחרון את המנגנון הפוליטי המסועף שהיה אמור לצאת לדרך. בהחלטה דרמטית שהתקבלה ביום חמישי, הוצא צו מניעה שהקפיא את ההצבעה על חוקת הבחירות הפנימיות, אירוע שהיה אמור לרכז כ-4,500 צירים ב-17 מוקדי הצבעה שונים ברחבי הארץ בין השעות 12:00 ל-20:00. העתירה, שהוגשה על ידי הפורום החברתי המאוגד תחת ההסתדרות הלאומית באמצעות עורך הדין אריק טויטו, התבססה על הטענה כי מנהלת המפלגה פעלה בניגוד להוראות בית הדין הפנימי וחסמה הצעות שנועדו להבטיח השתתפות מלאה של בעלי מוגבלויות בהליך הדמוקרטי. בעקבות ההחלטה, היועץ המשפטי של המפלגה, עורך הדין אילן בומבך, נאלץ לבקש דחייה רשמית של כינוס הוועידה עד לבירור הסוגיה המשפטית.

המאבק הנוכחי סובב סביב עיצוב פניה של הרשימה לקראת הבחירות לכנסת ה-26, כאשר במוקד עומדת הצעתם המשותפת של יושב ראש מרכז המפלגה, שר הבריאות חיים כץ, ויושב ראש המפלגה בנימין נתניהו. התוכנית השאפתנית מבקשת להעניק ליושב הראש סמכות שריון של שמונה מקומות ברשימה הארצית, במיקומים ספציפיים: 3, 5, 9, 11, 15, 18, 26 ו-31. ניתוח פשוט של הנתונים מגלה כי שישה מתוך אותם שריונים ממוקמים בתוך העשירייה השנייה ומעלה, משמעות הדבר היא ש-30% מתוך 20 המקומות הראשונים ברשימה יהיו חסינים לחלוטין מהכרעתם הישירה של 150,000 מתפקדי המפלגה. נתון זה אומנם מהווה נסיגה מהדרישה המקורית של נתניהו, שביקש לשריין 11 מקומות, מתוכם חמישה בעשירייה הראשונה, אך הוא עדיין משנה לחלוטין את כללי המשחק הוותיקים.

הקפאת ההליכים חשפה את קווי השבר הפנימיים ואת החשש הגובר בקרב דרגי השטח מפני ריכוזיות יתר. מנגנון הבחירות החשאי, שאמור היה לאפשר לצירים להצביע באנונימיות מלאה בכל אחת מהקלפיות הפרוסות בארץ, הפך לאיום אסטרטגי על יוזמי המהלך. האפשרות להצביע מאחורי פרגוד סגור מעניקה לפעילים את החופש להתנגד לתוכנית השריונים מבלי להיכנס לעימות חזיתי ופומבי מול ההנהגה. במקביל, בכירים במפלגה אף העריכו בשלבים מסוימים כי העיכובים המתמשכים בהשגת הסכמה עלולים להוביל לביטול מוחלט של שיטת הפריימריז ולהקמת ועדה מסדרת, תרחיש שמעורר התנגדות עזה עוד יותר בקרב הפעילים המקומיים.

מעבר לסוגיית השריונים הישירים, סלע המחלוקת האמיתי טמון בשינויים המבניים שמציעה התוכנית לגבי נציגי המחוזות. המסורת המפלגתית קבעה מאז ומתמיד כי משבצות המחוז נועדו לשמש כרטיס כניסה לפוליטיקה הארצית עבור כוחות חדשים, תוך הבטחת ייצוג גיאוגרפי הולם. התוכנית החדשה מבקשת לטרוף את הקלפים ולאפשר לשרים, סגני שרים וחברי כנסת מכהנים להתמודד על אותן משבצות מחוזיות. סעיף זה יוצר מצב בו חבר כנסת מכהן, החושש ממיקומו ברשימה הארצית הצפופה, יוכל לצנוח אל מחוז קטן ונוח יותר, ולדחוק החוצה פעילים מקומיים שהשקיעו שנים בבניית כוח פוליטי בשטח.

את דגל ההתנגדות למהלך מרים חבר הכנסת דוד ביטן, שמנהל קמפיין אינטנסיבי לשכנוע הצירים למנוע את מה שהוא תופס כמתן צ'ק פתוח להנהגה. ביטן אינו שולל את עצם הרעיון של הענקת שריונים ליושב הראש, אך הוא דורש מודל מצומצם בהרבה. הצעתו הנגדית כוללת שלושה שריונים ריאליים בלבד במקומות 2, 6 ו-16, לצד שני מקומות סמליים בתחתית הרשימה (39 ו-48), תוך שמירה הרמטית על המחוזות עבור פנים חדשות. המסר המרכזי שביטן מנסה להעביר לצירים הוא שהתנגדות לתוכנית הנוכחית אינה בבחינת הצבעת אי-אמון בנתניהו, אלא בלימה של מנגנון שנוסח ונכפה על ידי חיים כץ, מתוך מטרה להגן על כוחם של חברי הכנסת המכהנים מפני חיסול פוליטי.

המתח בין המחנות הגיע לנקודת רתיחה במהלך ישיבת ועדת החוקה של המפלגה. כאשר ביטן הזהיר מפני דחיקתם של חברי כנסת מכהנים למקומות לא ריאליים, נתניהו הגיב באמירה כי ביטן מוזמן להתמודד על הנהגת המפלגה ולבחון כמה מנדטים הוא מסוגל להביא בכוחות עצמו. הדלפת חילופי הדברים הללו בזמן אמת לכלי התקשורת עוררה את זעמו של ביטן, שהאשים את סביבת יושב הראש ועזב את החדר בסערה. בסופו של דבר, הוועדה בראשותו של כץ אישרה את ההצעה ברוב קולות, אך התקרית המחישה היטב את מאבק הכוחות העמוק על השליטה במוסדות המפלגה, מאבק שבו ביטן מפגין כוח בסניפים המקומיים בעוד כץ מחזיק במוסרות השליטה של הוועדות המרכזיות.

ההשלכות של אישור התוכנית, אם וכאשר תוסר ההקפאה המשפטית, צפויות לעצב מחדש את הארכיטקטורה של הרשימה כולה לקראת הפריימריז המתוכננים ל-17 באוגוסט. תומכי המהלך מנמקים את הצורך בשריונים בגמישות האסטרטגית הנדרשת כדי לרענן את השורות, לגייס דמויות בעלות ערך אלקטורלי מוכח ולטוות בריתות פוליטיות רחבות, כאשר שמו של גדעון סער מרחף ברקע כאחד המועמדים הפוטנציאליים להשתלב בצמרת. מנגד, חברי כנסת שאינם נמנים על מחנהו של ביטן מוצאים את עצמם במלכוד שקט. למרות שרבים מהם נמנעים מעימות פומבי, הם מבינים היטב את המתמטיקה האכזרית של הרשימה: כל שריון בצמרת מייצר אפקט דומינו שדוחף את השאר כלפי מטה. מועמד שיגיע למקום ה-20 בהצבעה הארצית הנקייה, עלול למצוא את עצמו נדחק אל העשור הרביעי ברשימה הסופית, לאחר שקלול כל השריונים, נציגי המחוזות והבטחות הייצוג לנשים, צעירים ועולים.

במידה וההצעה תידחה בסופו של דבר, המערכת תיכנס לסחרור זמנים שיחייב גיבוש מודל חלופי תחת לחץ כבד. אחת מפשרות הביניים המדוברות מציעה לשמר את מכסת השריונים של נתניהו, אך לבטל את הסעיף המאפשר לחברי כנסת מכהנים לפלוש לטריטוריה של המחוזות. תוצאת ההצבעה העתידית, תהא אשר תהא, תהווה ברומטר מדויק למאזן האימה הפנימי. ניצחון של ההנהגה יקבע עובדות בשטח וימחיש את השליטה המוחלטת של הציר נתניהו-כץ בוועידה החדשה, בעוד שדחיית ההצעה תעניק ניצחון פוליטי מהדהד לפעילי השטח ותוכיח כי המוסדות אינם משמשים עוד כחותמת גומי אוטומטית לכל יוזמה המגיעה מלמעלה.

המאבק הנוכחי חושף את קו התפר העדין שבין רצון ההנהגה לשלוט בהרכב הרשימה לבין דרישת השטח לשקיפות והשפעה ישירה. הקפאת ההצבעה מספקת פסק זמן מתוח שבו כל הצדדים יאלצו לחשב מסלול מחדש לקראת גיבוש חוקת הבחירות הסופית. בסופו של דבר, ההכרעה שתתקבל תקבע לא רק את פניה של המפלגה בכנסת הבאה, אלא גם את מאזן הכוחות הפנימי לשנים קדימה.