על פי מסמכי ההסדר, המתווה המרכזי מבוסס על מכירת השלד הבורסאי של החברה לרוכשים ברק רוזן ואסף טוכמאיר בתמורה ל-5 מיליון שקלים. במקביל, מוצעת מכירת מלוא מניות חברת הבת, המחזיקה בפעילות הקנאביס, לידי רונן אלעד בתמורה לוויתור מלא על חוב החברה כלפיו בסך של כ-3.8 מיליון שקלים. מנגנון זה נועד להפחית את מצבת הנשייה הכוללת של החברה ולהגדיל את שיעור התשלום לנושים, אך הוא גם מדגיש את המצב הפיננסי הקשה בו שרויה החברה, שכן נכסיה נמכרים במצבם הנוכחי (AS IS) ללא מצגים או התחייבויות מצד החברה או מנהל ההסדר.
סוגיה מרכזית שעולה מן הדוח היא אפשרות להגשת תביעה נגד אליהו ביטון בגין סיכול מכר מניות החברה. מנהל ההסדר טוען כי פעולותיו של ביטון הובילו לסיכול מכירת החברה בסכום גבוה משמעותית, וגרמו לנזק כספי ישיר של לפחות 5 מיליון שקלים לקופת הנושים. במסגרת ההצעה להסדר, עומדות בפני הנושים שתי חלופות לניהול התביעה: האחת, ניהול התביעה על ידי מנהל ההסדר תמורת 25% מהתמורה נטו; והשנייה, העברת ניהול התביעה לידי עו"ד ויקטור תשובה, שיישא בעלויות ההליך בתמורה ל-50% מכל תמורה שתתקבל. העלאת אפשרות התביעה מעידה על מאבק משפטי ופיננסי מורכב העלול להשפיע על התשואה הסופית לנושים.
ביטון מצידו מתנגד נחרצות למהלך וטוען כי מדובר ב"רדיפה אישית" ובניסיון להלך אימים עליו. הוא טוען כי הצעת הרכישה של רוזן וטוכמאיר תוכננה מראש בשיתוף פעולה עם יו"ר החברה רונן אלעד, אותו הוא מכנה "דירקטור צללים", תוך קיפוח המיעוט והשפעה פסולה על החלטות החברה. עם זאת, מנהל ההסדר דוחה טענות אלו ומבהיר כי תפקידו הוא למקסם את קופת ההסדר לטובת הנושים, וכי לביטון כבעל מניות אין מעמד כלכלי ממשי להתנגד להסדר, שכן במצב של חדלות פירעון מוקד ההגנה עובר לנושים. הכרעת בית המשפט והצבעת הנושים יקבעו את עתיד החברה והאם אכן תוגש תביעת המיליונים נגד בעל המניות.