הכלכלה הישראלית ממשיכה להוכיח פעם אחר פעם את חוסנה יוצא הדופן ואת היכולת שלה להתאושש במהירות ממשברים עמוקים. לאחר תקופה מתוחה ורוויית אתגרים ביטחוניים שהגיעה לשיאה עם מבצע שאגת הארי וההתקפות האיראניות, שוק העבודה המקומי מציג התאוששות פנומנלית שמפתיעה גם את גדולי האופטימיסטים. נתוני שירות התעסוקה שפורסמו לאחרונה מספקים תמונת מצב מעודדת במיוחד על חודש מאי, המצביעה על חזרה מהירה ומרשימה של המשק לשגרה יצרנית ופעילה. המספרים מספרים את הסיפור כולו בצורה הברורה ביותר, כאשר לא פחות ממאתיים ושישה עשר אלף ישראלים עשו את דרכם חזרה אל מעגל העבודה בתוך פרק זמן קצר של חודשיים בלבד.
כדי להבין את עוצמת השינוי, צריך להסתכל על נקודת הפתיחה של המשבר. בחודש מרץ עמד מספר דורשי העבודה הכללי בישראל על כשלוש מאות תשעים ושישה אלף בני אדם, נתון ששיקף את עומק הפגיעה בפעילות העסקית ובשגרת החיים. אולם, עד סוף חודש מאי צנח המספר הזה באופן דרמטי למאה ושמונים אלף בלבד. מדובר בירידה חדה של חמישים וחמישה אחוזים בתוך חודשיים, כאשר ארבעים ואחד אחוזים מהירידה הזו התרחשו רק במהלך החודש האחרון של המדידה. הנתונים הללו מצביעים על כך שהמעסיקים מיהרו להחזיר את העובדים שלהם לפעילות ברגע שהוסר האיום הביטחוני המיידי, והמשק פעל כקפיץ דרוך שהשתחרר בבת אחת.
כאשר צוללים לעומק הנתונים ובוחנים את הרכב החוזרים לעבודה, מתגלה תמונה מרתקת של פילוח דמוגרפי ותעסוקתי. הירידה המסיבית במספר דורשי העבודה לא הייתה אחידה בכל סוגי הקצבאות, והיא ניכרה בצורה בולטת הרבה יותר בקרב תובעי דמי האבטלה בהשוואה לתובעי הבטחת הכנסה. מספרם של מקבלי דמי האבטלה נחתך בכמעט חמישים אחוזים בתוך חודש אחד בלבד, והתייצב על כמאה שלושים ושמונה אלף איש בחודש מאי. פער זה מעיד על כך שמרבית החוזרים לעבודה הם אנשים שהוצאו לחלופין לחופשה ללא תשלום או איבדו את עבודתם באופן זמני בשל המצב הביטחוני, והם מיהרו לחזור למקומות עבודתם הקודמים או למצוא תעסוקה חלופית ברגע שהתאפשר להם.
מגמת החזרה לעבודה מציגה גם הבדלים מעניינים בין קבוצות הגיל השונות באוכלוסייה. הצעירים היו הראשונים לזנק חזרה אל שוק העבודה, כאשר בקרב בני עד גיל שלושים וארבע נרשמה צניחה של חמישים ושניים אחוזים במספר דורשי העבודה. קבוצת גיל זו, שמאפיינת לא פעם עובדים בענפי השירותים, המסעדנות, התיירות והקמעונאות, ספגה ככל הנראה את המכה המיידית של המשבר אך גם נהנתה מההתאוששות המהירה ביותר משחזרו העסקים לפעול. לעומתם, בקרב עובדים בגילאי שלושים וחמש עד חמישים וארבע נרשמה ירידה מתונה יותר של כשלושים ותשעה אחוזים, ובקרב בני חמישים וחמש ומעלה שיעור הירידה עמד על שלושים אחוזים. גם בהיבט המגדרי נרשמה התייצבות, כאשר שיעור הנשים מכלל דורשי העבודה, שנוטה לעלות בתקופות משבר בשל פגיעה בענפים עתירי כוח אדם נשי, ירד בחזרה והתייצב על חמישים וארבעה נקודה ארבעה אחוזים.
אחת הבשורות החיוביות ביותר שעולות מהנתונים מגיעה מהמגזרים השונים בחברה הישראלית, ובראשם החברה החרדית. מספר דורשי העבודה במגזר החרדי רשם צניחה חסרת תקדים של חמישים ושמונה אחוזים, נתון המצביע על השתלבות עמוקה ומהירה של האוכלוסייה החרדית בחזרה במעגל העבודה לאחר התייצבות המצב. גם במגזר הערבי נרשמה התאוששות יפה עם ירידה של למעלה משלושים וארבעה אחוזים במספר מבקשי העבודה. התופעה הזו באה לידי ביטוי בצורה הברורה ביותר בנתונים המוניציפליים של ערים בעלות צביון חרדי מובהק. ערים כמו מודיעין עילית, אלעד ובני ברק חוו צניחה של כשבעים וארבעה אחוזים במספר דורשי העבודה מחודש מרץ ועד סוף מאי. במקרה של בני ברק, העיר רושמת כיום את שיעור דורשי העבודה הנמוך ביותר במדינת ישראל, שעומד על שניים נקודה שלושה אחוזים בלבד. נתון מדהים זה מציב את בני ברק בשורה אחת עם הערים המבוססות והחזקות ביותר בישראל, כמו כפר סבא, רעננה ורמת השרון, ומעיד על חוסנו של שוק התעסוקה המקומי בעיר.
התמונה המאקרו-כלכלית המעודדת הזו אינה מעוורת את עיני קובעי המדיניות, שמבינים כי האתגרים האמיתיים של שוק העבודה הישראלי עדיין מונחים לפתחם ועליהם להיות מוכנים ליום של מחר. מנכ"לית שירות התעסוקה, עינבל משש, היטיבה לתאר את המצב כאשר הדגישה כי שוק העבודה המקומי מוכיח שוב ושוב את יכולתו המופלאה להתאושש ממשברים לאומיים. עם זאת, היא הבהירה כי עצם החזרה לשגרה אינה מהווה את קו הסיום של התהליך אלא אך ורק את נקודת הפתיחה. המבט כעת מופנה קדימה אל עבר מגמות גלובליות שמשנות את אופי העבודה מהיסוד, ובפרט ההתקדמות הטכנולוגית המואצת. ישנה הבנה עמוקה כי כעת, כאשר המשק התייצב, זהו בדיוק הזמן הנכון להכין את שוק העבודה הישראלי לעידן הבינה המלאכותית. ההשקעה בהכשרות מקצועיות ושדרוג מיומנויות תהיה קריטית לשמירה על התחרותיות. במקביל, עולה החובה המוסרית והכלכלית להבטיח מעטפת הגנה ותמיכה למשרתי המילואים הרבים ולבני משפחותיהם. המטרה היא לוודא שאלו שעזבו את חייהם כדי לשרת את המדינה ולהגן על אזרחיה, לא יישאו במחיר תעסוקתי בשל היעדרותם, וששילובם בחזרה בפעילות יצרנית ייעשה בצורה חלקה והוגנת ככל האפשר תוך מיצוי מלא של כישוריהם לטובת המשק כולו.
