שוק האשראי הפרטי, שהפך בשנים האחרונות לאחד האפיקים המדוברים והמבוקשים ביותר בעולם ההשקעות המוסדיות והפרטיות, ממשיך להתמודד עם אתגרים תפעוליות ונזילות משמעותיות. המגמה הזו מקבלת כעת חותמת נוספת ומדאיגה כאשר ענקית הפיננסים הבינלאומית מורגן סטנלי נאלצת להגביל בפעם השלישית ברציפות את משיכות ההון מקרן האשראי הפרטי שלה, המנהלת נכסים בהיקף של כ-7 מיליארד דולר. ההחלטה התקבלה לאחר שגל חדש של בקשות פדיון מצד משקיעים ביקש למשוך סכומים הגבוהים פי שניים מהתקרה המותרת בקרן, מה שמחדד את הפער המבני שבין נכסים לא נזילים לבין הדרישה הגוברת של המשקיעים לשמור על נזילות גבוהה בתקופות של אי-ודאות מאקרו-כלכלית. אירועים אלו משתלבים במציאות רחבה יותר שבה מנהלי נכסים מובילים נוספים בוול סטריט נאלצים להתמודד עם לחצי פדיונות בלתי פוסקים ועם ספקות הולכים וגוברים מצד השוק לגבי איכות החיתום וההערכות של התיקים הפרטיים.

על פי הודעה ששחררה החברה למשקיעיה, קרן ההכנסה הפרטית של הבנק הגבילה את משיכות ההון ברבעון השالث לרמה של 5% בלבד מסך המניות, וזאת לאחר שמשקיעים הגישו בקשות פדיון מצטברות שהגיעו לשיעור של 11.4%. נתון זה נותר כמעט ללא שינוי מהותי בהשוואה לרבעון הקודם, מה שמעיד על כך ששביעות רצון המשקיעים או הצורך שלהם בנזילות אינם דועכים. היקף הרכישות החוזרות שהושלמו בשלושת המחזורים שעד חודש ספטמבר צפוי לעמוד על כ-479 מיליון דולר, אך נתון מעניין במיוחד מגלה שכמעט שני שלישים מהבקשות האחרונות הגיעו ממשקיעים שניסיונותיהם הקודמים למשוך את כספם נדחו או הוגבלו כבר בסבבים הקודמים. המצב הזה יוצר תור ארוך של משקיעים הממתינים בתור וממחיש את הקושי המרכזי שמאפיין את שוק האשראי הפרטי הגלובלי, המוערך כיום בכ-1.8 טריליון דולר, שבו המוניות מוגבלת מטבע היותם של הנכסים מלווים בפרויקטים ארוכי טווח ובחובות לא סחירים.

הגבלות המשיכה הללו אינן מנת חלקה בלבד של מורגן סטנלי, אלא מהוות חלק מתופעה רחבה הפוקדת את כל שחקניות הענק בתחום, כולל גופים מובילים נוספים כמו בלאקסטון ובלאקרוק, שחלקן נאלצו גם הן להפעיל מנגנוני הגבלה על קרנות דומות. על פי הנתונים המעודכנים בשוק, מנהלי קרנות האשראי מתמודדים נכון להיום עם צבר בקשות פדיון מצטבר המגיע לכ-15 מיליארד דולר, תוצאה ישירה של ביקוש שיא למשיכות שנרשם לאורך השנה האחרונה. הרקע לגל הבקשות הללו נעוץ בחששות גוברים מצד המשקיעים בנוגע לתקני החיתום שהפעילו המלווים בשנים קודמות, וכן מחשיפה מופרזת להשקעות טכנולוגיות ישנות ובמיוחד בחברות תוכנה שערכן נבחן מחדש לאור סביבת הריבית הגבוהה והשינויים בסקטור. המבנה החוקי של קרנות אלו מאפשר להן אמנם לקבוע מראש תקופות פדיון מחזוריות ולהטיל מגבלות כדי למנוע מכירות כפויות של נכסים במחירי הפסד, אך המציאות שבה הביקוש עולה בעקביות על המגבלות מייצרת מתח מתמיד בין הניהול השוטף של הקרן לבין הציפיות של הקהל הרחב.

בדיקה מעמיקה של הפעילות מעלה כי הלחץ אינו מוגבל רק לקרן הדגל הגדולה, שכן קרן נוספת של מורגן סטנלי המנהלת פחות ממיליארד דולר נדרשה גם היא להפעיל הגבלות דומות לאחר שמשקיעים ביקשו לפדות כ-7% מסך המניות שלה. הנתונים הללו מוכיחים כי על אף ירידה קלה בהיקף בקשות הפדיון הכולל שנרשם ברחבי השוק במהלך הרבעון האחרונו, הלחץ התפעולי והרצון של משקיעים להקטין חשיפה לנכסים לא סחירים נותרו בעינם. אנליסטים בשוק ההון מציינים כי מצב זה עשוי להימשך כל עוד סביבת המאקרו תישאר תנודתית והשחקנים המוסדיים יחפשו דרכים לפנות מקורות נזילות לטובת הזדמנויות סחירות יותר. מנהלי ההשקעות נדרשים אפוא לנהל תקשורת רציפה ושקופה עם הלקוחות, להוכיח את איכות תיקי האשראי שהם מחזיקים, ולהוכיח כי המבנה העסקי מסוגל לצלוח את תקופת המבחן הנוכחית בלי לפגוע בערך ארוך הטווח של המשקיעים הנאמנים לדרך.