שאלת הביטחון הכלכלי בגיל הפרישה מעסיקה רבים, אך מתברר כי ההחלטות הפיננסיות שלנו אינן נשענות רק על מספרים ותשואות, אלא במידה רבה על הפסיכולוגיה של האמון. מחקר חדש ומקיף שפורסם על ידי בנק ישראל, ונערך על ידי ד"ר מאיה הרן רוזן יחד עם פרופ' אנמריה לוסרדי ופרופ' אוליביה מיטשל, שופך אור על המנגנונים הסמויים שמעצבים את החיסכון שלנו. המחקר מתבסס על נתוני סקר הבריאות והפרישה האמריקאי, העוקב אחר משקי בית בגילאי חמישים ומעלה, ובוחן כיצד האמון שלנו בגופים שונים משפיע על ניהול הכסף שלנו בפועל. הממצא המרכזי והמרתק ביותר מפריד בין שני סוגים של אמון שפועלים בכיוונים מנוגדים לחלוטין בכל הנוגע להכנה הפיננסית לפרישה.

מצד אחד, המחקר מגלה כי אמון במוסדות הפיננסיים המסורתיים, כגון בנקים, קרנות נאמנות ויועצי השקעות, מהווה זרז משמעותי לצמיחה כלכלית אישית. על פי הנתונים, עלייה של יחידה אחת במדד האמון במוסדות אלו מתורגמת לעלייה של שישה אחוזים בסבירות להחזיק חשבון חיסכון פנסיוני, זינוק של שבעה וחצי אחוזים בסיכוי להשקיע במניות, ותוספת של כשלושה נקודה שניים אחוזים לשווי הנקי של משק הבית. המשמעות היא שכאשר אנשים מרגישים בטוחים במערכת הבנקאית ושוק ההון, הם נוטים יותר לקחת אחריות על עתידם, להשקיע לטווח ארוך ולייצר לעצמם כרית ביטחון משמעותית.

מנגד, התמונה מתהפכת לחלוטין כאשר בוחנים את ההשפעה של אמון בתוכניות ממשלתיות, דוגמת הביטוח הלאומי ושירותי הבריאות הציבוריים. באופן פרדוקסלי, דווקא מי שסומך יותר על רשת הביטחון של המדינה, נוטה להזניח את החיסכון האישי שלו. הנתונים מראים שעלייה באמון במוסדות הממשלתיים מקושרת לירידה של ארבעה אחוזים בסיכוי להחזיק חשבון פנסיוני, ירידה של שישה אחוזים בהשקעה במניות, ופגיעה של כאחוז וחצי בעושר הכולל של משק הבית. תופעה זו מוסברת על ידי "אפקט דחיקה", שבו התחושה שהמדינה תדאג לאזרח בעת זקנה גורמת לו להרגיש שאין צורך דוחק לחסוך כספים באופן פרטי או לקחת סיכונים מחושבים בשוק ההון.

היבט קריטי נוסף שנבחן במחקר הוא תפקידה של האוריינות הפיננסית. חשוב להבין כי ידע פיננסי ואמון הם שני משתנים נפרדים שפועלים במקביל ומשלימים זה את זה. המחקר מראה שלאוריינות פיננסית יש השפעה חיובית, מובהקת ועוצמתית על צבירת הנכסים, גם לאחר שמנטרלים את השפעת רמות האמון. ידע והבנה של מושגי יסוד בכלכלה מעניקים למשקיע את הביטחון הנדרש כדי לנווט בעולם הפיננסי המורכב, לזהות אפיקי השקעה משתלמים ולקבל החלטות מושכלות שאינן נשענות על תחושות בטן בלבד. שילוב של חינוך פיננסי מעמיק יחד עם בניית אמון במערכות הפיננסיות מהווה את הנוסחה המנצחת להגדלת העושר הכללי.

רובד עמוק יותר של המחקר חושף את אי-השוויון המבני והפערים המשמעותיים בין קבוצות אוכלוסייה שונות, בעיקר בארצות הברית. מתברר כי רמות האמון וההשפעה שלהן אינן אחידות לאורך החברה. כאשר בוחנים את האוכלוסייה הלבנה, ניכר כי האמון במוסדות הפיננסיים מתורגם באופן ישיר וברור לתוצאות פנסיוניות טובות יותר. אולם, בקרב אוכלוסיות מיעוטים, כגון שחורים והיספנים, קשר זה כמעט ואינו קיים. יתרה מכך, עבור אוכלוסיות אלו, נמצא קשר שלילי חזק בהרבה בין אמון בתוכניות הממשלה לבין חיסכון פרטי, מה שמוביל אותן להסתמך במידה רבה יותר על קצבאות ולהימנע מהשתתפות אקטיבית בשוק ההון. פערים אלו, המתווספים לרמות נמוכות יותר של אוריינות פיננסית ואמון כללי בקרב מיעוטים, מסבירים חלק ניכר מפער העושר בחברה.

המסקנות העולות מניתוח המגמות הללו דורשות תשומת לב מיוחדת מצד קובעי המדיניות. כדי להבטיח את עתידם הכלכלי של האזרחים, לא די בהצעת מוצרי חיסכון או ביצירת רגולציה מתקדמת. יש צורך בפעולה אקטיבית לבניית מערכת פיננסית שקופה והוגנת שתזכה לאמונו של הציבור הרחב, לצד תוכניות חינוך פיננסי ממוקדות המותאמות תרבותית לאוכלוסיות שונות. העמקת ההבנה של המנגנונים הפסיכולוגיים והסוציולוגיים שמניעים אנשים לחסוך או להימנע מכך, היא כלי המפתח לעיצוב מדיניות ציבורית חכמה יותר שתסייע לכל אזרח, ללא קשר לרקע שלו, לבנות לעצמו כרית ביטחון אמיתית לקראת שנות הפרישה.