הנתונים חושפים כי לצד ההישגים הצבאיים, למלחמת שאגת הארי יש מחיר כלכלי כבד ומשמעותי למדינת ישראל. הערכת משרד האוצר הראשונית נוקבת בסכום של כ-35 מיליארד שקלים כעלות ישירה של המערכה מול איראן, סכום המשקף קצב הוצאות של כמעט מיליארד דולר לכל יום לחימה. עבור מי שמנהל תיקי השקעות או סוחר באגרות חוב ממשלתיות, המספרים הללו הם הרבה יותר מסטטיסטיקה יבשה; הם המצפן שמורה על כיוון הגירעון, רמת הריבית ודירוג האשראי של המדינה בחודשים הקרובים. היכולת של המשק הישראלי לספוג זעזוע כזה מבלי לפרוץ את מסגרות תקציב 2026 היא המבחן האמיתי של החוסן הלאומי, אך כפי שעולה מהדיווחים האחרונים, התמונה שנחשפת בין מסדרונות האוצר למשרד הביטחון מעט פחות הרמונית ממה שנדמה בתחילה.
הנתח המרכזי של ההוצאה, כ-22 מיליארד שקלים, מיוחס ישירות למערכת הביטחון עבור הצטיידות וגיוס מילואים רחב. עבור הסוחרים, נתון זה מהווה עדות ליכולת המבצעית הגבוהה, אך הוא גם חושף מאבק כוחות משמעותי על "בסיס התקציב". בעוד שהממשלה אישרה תוספת של 32 מיליארד שקל למערכת הביטחון בעקבות המבצע, האוצר טוען כעת כי העלויות הישירות נמוכות ב-10 מיליארד שקלים מהסכום שהוקצה. הפער הזה אינו מקרי; הוא משקף את הנטייה ההיסטורית של מערכת הביטחון לנצל אירועי לחימה כדי "לחזור לבסיס" ולהגדיל את תקציבה הקבוע, מהלך שהסוחרים צריכים לעקוב אחריו בדאגה שכן הוא עשוי להוביל להגדלת הגירעון המבני של המדינה מעבר לצורכי המלחמה המיידיים. ההתעקשות של האוצר כי המלחמה עלתה "רק" 22 מיליארד נועדה למנוע ממשרד הביטחון לשים את ידו על רזרבה נוספת של 7 מיליארד שקלים, צעד שנועד להרגיע את שווקי האג"ח ולשמור על אמינות פיסקאלית מול המוסדות הפיננסיים הבינלאומיים.
לצד ההוצאות הצבאיות, הוקצו כ-12 מיליארד שקלים למתווי פיצויים עבור נזקי טילים, פגיעה בעסקים ותשלומי חל"ת. מנקודת מבטו של סוחר בבורסה לניירות ערך, מדובר ברשת ביטחון קריטית שמונעת קריסה של המגזר העסקי ושל כוח הקנייה הציבורי. ההחלטה להזרים כספים דרך קרן הפיצויים ולתמוך בעסקים קטנים ובינוניים שחוו ירידה במחזורים היא מה שמאפשר למשק לשמור על רציפות תפקודית יחסית. כאשר המדינה לוקחת על עצמה את נזקי המערכה בעורף, היא למעשה מפחיתה את הסיכון הסיסטמי למגזרים הריאליים, מה שמונע ירידות חדות יותר במדדי המניות המקומיים. עם זאת, יש לזכור כי המיליארד הנוסף שהופנה למערכת הבריאות, לרווחה ולסיוע לרשויות המקומיות הוא רק קצה הקרחון של ההוצאות האזרחיות שיידרשו לשיקום העורף ביום שאחרי.
חשוב להבין כי הערכת ה-35 מיליארד שקלים של האוצר עוסקת רק בעלויות הישירות. עבור משקיעים מיומנים, הסכנה האמיתית טמונה בעלויות העקיפות שאינן מופיעות בדוח הראשוני: אובדן תוצר, פגיעה בהכנסות ממסים כתוצאה מהאטת הפעילות הכלכלית, והעלייה הצפויה בהוצאות הריבית על החוב הלאומי. שר האוצר, בצלאל סמוטריץ', הצהיר כי אין צורך בתוספת תקציבית מעבר לתקציב 2026, אך השוק מתמחר את האפשרות שהלחימה תתלקח מחדש או שהחשבונית שיוגיש משרד הביטחון בסופו של דבר תהיה "מנופחת" יותר מהערכות האוצר. סוחרים בשוק המט"ח ובשוקי האג"ח בוחנים כעת האם המשמעת הפיסקאלית של הממשלה תחזיק מים אל מול הלחצים הפוליטיים והביטחוניים, שכן כל סטייה משמעותית מהיעדים עלולה להוביל לעלייה בתשואות וללחץ על השקל.
במבט אל עבר העתיד הקרוב, המדיניות הכלכלית של ישראל בניהול מבצע שאגת הארי תיזכר כמבחן של ניהול סיכונים בתנאי אי-ודאות קיצוניים. בעוד שהניצחון הצבאי עשוי לספק שקט ביטחוני, השווקים דורשים שקט תקציבי לא פחות. המאבק על הרזרבות והניסיון של האוצר לקבע את עלויות הלחימה בסכום נמוך ככל האפשר הם הכלים המרכזיים שנועדו למנוע פתיחה מחדש של התקציב וערעור של האמון הפיננסי במדינה. הסוחרים, מצדם, ימשיכו לעקוב אחרי נתוני הגבייה והצריכה הפרטית בחודשים הקרובים כדי להבין האם הכלכלה הישראלית באמת חוזרת למסלולה, או שמא הדי המלחמה ימשיכו להדהד בדוחות הכספיים עוד זמן רב. היכולת להפריד בין הצרכים הביטחוניים הדחופים לבין הניסיונות להגדלת תקציב קבועה תהיה הגורם המכריע בקביעת כיוון השווקים בטווח הבינוני.
