בזמן שקרבות המלחמה בין ישראל וארה"ב לבין איראן משתקים את עורק החיים המרכזי של שוק האנרגיה העולמי, שרי הנפט של קבוצת OPEC+ מתכנסים היום לדיון שנראה במבט ראשון כמעט סוריאליסטי. לפי מקורות בקבוצה, הארגון עשוי לאשר העלאה של מכסות הייצור, אך כפי שמגדירים זאת אנליסטים בבנקי ההשקעות, מדובר בהחלטה שקיימת בעיקר "על הנייר". המציאות בשטח, המושפעת מסגירתו המוחלטת של מצר הורמוז מאז סוף פברואר, הפכה את הדיונים על הגדלת התפוקה לתיאורטיים בלבד. שחקניות המפתח של הארגון – ערב הסעודית, איחוד האמירויות, כווית ועיראק – הן המדינות היחידות שבאמת מסוגלות להגדיל את הייצור באופן משמעותי, אך ללא יכולת לייצא את הנפט דרך המצר הסגור, כל החלטה על העלאת מכסות נותרת חסרת משמעות אופרטיבית מיידית.
המצב הנוכחי הוא אולי שיבוש האספקה הגדול ביותר בהיסטוריה של שוק הנפט העולמי. ההערכות המעודכנות מדברות על אובדן של 12 עד 15 מיליון חביות ביום, שהם כ-15% מההיצע העולמי. זהו נתון חסר תקדים שדחף את מחירי הנפט לשיא של ארבע שנים, סביב 120 דולר לחבית ברנט. העובדה שחברות אחרות בארגון, ובראשן רוסיה, ממילא מוגבלות ביכולת הייצור שלהן בשל הסנקציות המערביות ונזקי התשתית מהמלחמה באוקראינה, רק מחריפה את תחושת הקיפאון. גם בתוך המפרץ עצמו, הנזקים לתשתיות הנפט כתוצאה מתקיפות טילים וכטב"מים הם כה כבדים, שגורמים רשמיים מעריכים כי יידרשו חודשים ארוכים כדי לחזור לפעילות מלאה, גם אם המלחמה תיעצר מחר בבוקר ומצר הורמוז ייפתח מחדש.
למרות זאת, OPEC+ בוחרת לשדר "עסקים כרגיל" מבחינה הצהרתית. ההחלטה הצפויה להעלות את המכסות לחודש מאי נועדה לאותת לשווקים על מוכנות להזרים נפט ברגע שהתנאים הגיאופוליטיים יאפשרו זאת. מדובר בניהול ציפיות קלאסי; הארגון מנסה למנוע פאניקה מוחלטת בקרב המדינות המייבאות ולהראות שהוא עדיין רלוונטי כשחקן מייצב, גם אם ידיו כבולות כרגע. עם זאת, חברות ייעוץ מובילות מדגישות כי כל עוד המצר חסום, המהלכים הללו הם "אקדמיים" בלבד ואינם משנים את מאזן ההיצע והביקוש הריאלי שבו המשק העולמי נמצא כרגע בחוסר עמוק.
באשר להשפעה על שער הנפט מסוג ברנט, השוק נמצא בנקודת רתיחה שבה כל פיסת מידע גיאופוליטית נשקלת בזהב. העובדה ש-OPEC+ דנה בהעלאת ייצור "תיאורטית" עשויה, באופן אירוני, דווקא להדגיש את חומרת המצב. אם השוק יפרש את המהלך כהודאה בכך שאין פתרונות ריאליים באופק, הלחץ כלפי מעלה על המחירים יימשך. כרגע, מחיר של 120 דולר לחבית נראה כרצפה ולא כתקרה. בנק ההשקעות JPMorgan כבר הזהיר כי במידה והשיבושים במצר הורמוז יימשכו לתוך אמצע חודש מאי, אנו עלולים לראות את מחיר הברנט מזנק מעל לשיא כל הזמנים שלו וחוצה את רף 150 הדולר לחבית.
הסוחרים מבינים כי "הגדלת תפוקה על הנייר" לא ממלאת מיכליות. לכן, כל עוד אין פתרון צבאי או דיפלומטי שמאפשר את פתיחת נתיבי השיט, הפרמיה על הסיכון הגיאופוליטי רק תמשיך לתפוח. מצב כזה יוצר לחץ אינפלציוני אדיר על הכלכלה הגלובלית ומעלה את החשש ממיתון עולמי עמוק. בטווח הקצר מאוד, ההודעה על העלאת מכסות עשויה למתן את העליות לכמה שעות בשל כותרות חיוביות, אך ברגע שהאנליסטים יצללו לפרטים ויזכירו למשקיעים שערב הסעודית והאמירויות פשוט לא יכולות להוציא את הנפט מהנמלים, המחיר צפוי לשוב ולטפס. במציאות הנוכחית, העיניים של סוחרי הנפט נשואות הרבה פחות לחדרי הישיבות של OPEC+ בווינה או במוסקבה, והרבה יותר לתנועת הציים והטילים במימי המפרץ הפרסי.
