השבוע האחרון בשוק המט"ח העולמי, ובמרכזו צמד היורו-דולר, שיקף לסוחרים תמונה אמיתית באיזו מהירות כותרות מדיניות יכולות למחוק ניתוחים טכניים "יבשים". הצמד, שמתפקד כעת כברומטר המרכזי למתיחות הביטחונית במזרח התיכון, סיים את השבוע כשהוא נאחז בציפורניים ברמת ה-1.15 דולר ליורו. עבור הסוחר הישראלי, שעוקב בדריכות לא רק אחר שער החליפין אלא גם אחר ההשלכות של העימות מול איראן, התמונה שעולה מהגרפים ומהנתונים הכלכליים של הימים האחרונים היא של "שקט מתוח" הממתין לטריגר הבא. המגמה השלטת נותרה דובית, כלומר כזו המעדיפה את הדולר כחוף מבטחים, אך בתוך הירידות הללו אנחנו מזהים ניסיונות בלימה שנובעים בעיקר מהתפרצות אינפלציונית באירופה שמאלצת את הבנק המרכזי האירופי לשנות כיוון.
כשמסתכלים על התנהגות המחיר מאז ה-29 במרץ ועד היום, ניתן לראות כיצד הרטוריקה של הנשיא טראמפ מנהלת את הגרף. בתחילת אפריל ראינו זינוק זמני לעבר אזור ה-1.16, תנועה שנבעה מאופטימיות זהירה לאחר הצהרות על סיום אפשרי של המבצע האמריקאי תוך שבועות ספורים. אולם, כפי שקורה לא פעם בעימותים מורכבים, המציאות בשטח חזקה מהצהרות. הנאום האחרון של טראמפ, שלא סיפק לוחות זמנים ברורים ואף כלל איומים על תקיפת תשתיות אנרגיה, החזיר את הסוחרים למגננה. מבחינה טכנית, המשמעות היא שהיורו נכשל בפריצה של הממוצעים הנעים המרכזיים המשמשים כ"תקרה" למחיר. רמת ה-1.1550 הפכה למחסום פסיכולוגי וטכני משמעותי; כל עוד הצמד נסחר מתחתיה, השליטה נותרת בידי המוכרים, והלחץ כלפי מטה לעבר רמות השפל השנתיות ב-1.1410 נותר בעינו.
אחד הנתונים המעניינים ביותר עבור הסוחרים השבוע היה דו"ח התעסוקה האמריקאי שפורסם ביום שישי. למרות נתוני צמיחה חזקים בשוק העבודה, התגובה בשוק הייתה מתונה יחסית בשל נזילות נמוכה של חופשת "יום שישי הטוב". עם זאת, התובנה העמוקה מהנתונים הללו היא שהכלכלה האמריקאית עדיין מפגינה חוסן שמאפשר לבנק הפדרלי (הפד) להשאיר את הריבית ברמתה הגבוהה לזמן ממושך יותר. מצד שני, באירופה התמונה מורכבת יותר. האינפלציה בגרמניה ובגוש היורו זינקה בחדות במרץ, מה ששינה לחלוטין את ציפיות השוק לגבי הריבית ביבשת. אם לפני העימות המשקיעים לא צפו העלאות ריבית בכלל ב-2026, כיום התמחור בשוק משקף כבר שלוש העלאות ריבית צפויות. הפער הזה בין הריביות הוא המנוע שמונע מהיורו לקרוס לחלוטין אל מתחת ל-1.15, למרות המצב המלחמתי.
הניתוח הטכני של האינדיקטורים השונים מראה לנו שהשוק נמצא במצב של "נשימה עמוקה" אחרי צלילה. מדד העוצמה היחסית (RSI) אמנם התאושש מרמות של מכירת יתר, אך הוא עדיין נסחר מתחת לקו ה-50, מה שמעיד על כך שהקונים עדיין לא תפסו פיקוד. אנחנו רואים תנועה של תיקון טכני בתוך מבנה יורד רחב יותר. המשמעות עבור הסוחר המקומי היא שכל עלייה לכיוון 1.16 נתקלת כרגע ב"קיר" של מוכרים. הממוצע הנע ל-200 יום, שהוא אולי האינדיקטור החשוב ביותר למגמה ארוכת טווח, נמצא כרגע באזור ה-1.1640–1.1700 ופועל כמשקולת כבדה על היורו. כדי שנראה שינוי מגמה אמיתי, היורו חייב לא רק לעבור את הרמות הללו, אלא להתבסס מעליהן לאורך זמן – תרחיש שנראה כרגע רחוק בהתחשב בכך שמיצרי הורמוז נותרים חסומים ומחירי הנפט מטפסים מעל 105 דולר לחבית.
נקודת המבט של ניהול סיכונים כרגע צריכה להתמקד ברמת ה-1.15 כקו הפרדה גורלי. שבירה של הרמה הזו, במיוחד אם היא תלווה בכותרות על הסלמה נוספת או תקיפות של מתקני חשמל כפי שנרמז, עלולה להוביל לגל מכירות מהיר לעבר 1.14 ואולי אף נמוך מכך. מנגד, הנתונים הכלכליים מאירופה מראים שהיורו הוא כבר לא המטבע החלש שהיה בתחילת השנה; האינפלציה המיובאת בשל מחירי האנרגיה הגבוהים מאלצת את הבנק המרכזי האירופי להיות אגרסיבי יותר, מה שמעניק רצפת תמיכה מסוימת. עבור הסוחרים, התקופה הקרובה תאופיין בתנודתיות גבוהה וברגישות קיצונית לכל פוסט ברשתות החברתיות או הצהרה מהבית הלבן.
בימים הקרובים העיניים יהיו נשואות לפרסום הפרוטוקולים של ישיבת הפד האחרונה ולנתוני האינפלציה בארה"ב. אם האינפלציה האמריקאית תפתיע כלפי מעלה, אנחנו עשויים לראות את הדולר מתחזק עוד יותר, שכן השוק יתחיל לתמחר העלאות ריבית גם בארה"ב כדי לרסן את השפעות המלחמה על המחירים. המסקנה העיקרית מהתמונה הטכנית והפונדמנטלית המשולבת היא שהיורו-דולר נמצא בצומת דרכים קריטי. המגמה היא עדיין ירידה, אך העוצמה של הירידה נחלשת בזכות הציפיות לריבית באירופה. מי שמחפש עסקאות כרגע צריך להבין שהשוק אינו מונע ממודלים כלכליים רגילים, אלא מפחד ואי-ודאות גאופוליטית. רמת ה-1.155 היא כעת המבחן של השוורים, בעוד שרמת ה-1.15 היא המבצר של הדובים. כל עוד אנחנו נעים בטווח הצר הזה, הסבלנות היא הכלי החשוב ביותר בארגז הכלים של הסוחר, תוך הבנה שהמציאות הביטחונית במזרח התיכון תמשיך להכתיב את הקצב בגרפים של וול סטריט ופרנקפורט כאחד.
