סרי לנקה, המדינה שבקושי הספיקה לנשום לרווחה לאחר קריסתה הכלכלית המהדהדת לפני כארבע שנים, מוצאת את עצמה באפריל 2026 שוב בעין הסערה. הפעם מדובר בשילוב קטלני של פגעי טבע מקומיים וזעזועים גאופוליטיים עולמיים שמאיימים להחזיר את תושבי האי אל התמונות הקשות של שנת 2022. בעוד הממשל בראשותו של הנשיא אנורה קומארה דיסאנאיאקה מנסה לתמרן בין דרישות הסיוע הבינלאומי לבין מצוקת אזרחיו, נראה כי המערכה הצבאית המתמשכת במזרח התיכון, בשילוב עם נזקי הציקלון "דיטוואה" שהכה במדינה בסוף השנה שעברה, דוחקים את הכלכלה המקומית אל פי התהום.
הסימנים בשטח ברורים ומכאיבים. הממשלה נאלצה להנהיג קיצוב בדלק, העלתה את מחירו בשליש והקפיצה את מחירי החשמל בעד 40 אחוזים מאז שהמלחמה החלה לשבש את נתיבי אספקת האנרגיה העולמיים. התורים בתחנות הדלק, מחזה שהפך לסמל של המשבר הקודם, חזרו לרחובות קולומבו, והפעם הם מלווים גם בהגבלות על שעות אספקת המים. הניסיון לחסוך בעלויות השאיבה ולשמור על עתודות מים מוגבלות ממחיש את עומק המשבר, שבו גם הצרכים הבסיסיים ביותר הופכים למצרך יקר המציאות. הזיכרון של האינפלציה שהגיעה ל-70 אחוזים ושל חדלות הפירעון על חוב חיצוני של 46 מיליארד דולר עדיין טרי מאוד בקרב הציבור, והחשש מהישנות המראות הללו מזין מתח חברתי גובר.
מבחינה פוליטית, הדינמיקה הנוכחית מורכבת במיוחד. הנשיא דיסאנאיאקה וסיעתו השמאלית, ה-JVP, נהנים כיום מרוב של שני שלישים בפרלמנט, הישג חסר תקדים מהבחירות של סוף 2024. המנדט החזק הזה הוא כרגע הגורם העיקרי שמונע מהתסכול הציבורי להתפרץ במחאות המוניות הדומות לאלו שהפילו את הנשיא הקודם, גוטבאיה ראג'אפקסה. עם זאת, גורמים באופוזיציה, ובהם אנשי מפלגת ה-FSP שהובילו את תנועת המחאה "ארגלאיה", מזהירים כי מדובר בשקט זמני בלבד. לפי הערכתם, הציבור עדיין סופג את הזעזוע בזכות האמון הפוליטי בממשלה החדשה, אך אם המצב הכלכלי ימשיך להידרדר, התגובה הפוליטית והחברתית תהיה בלתי נמנעת ותוביל לקריסה פנימית של הממשל.
הקולות מהשטח משקפים את הפיצול בתחושות הציבור. מצד אחד, ישנם אלו שחשים אכזבה עמוקה, כמו מוכרים בשווקי הלילה של קולומבו שציפו לעידן של הסתפקות עצמית ושגשוג תחת ההנהגה החדשה, אך מרגישים כעת שהמדינה צוללת שוב לתהום. מצד שני, ישנם סוחרים המגלים הבנה למצבו של הממשל, וטוענים כי מחאות לא יועילו במצב שבו המדינה נמצאת בעמדת נחיתות אובייקטיבית מול כוחות גלובליים. הדיון הציבורי מושפע גם מהכרזת מצב החירום שהטילה הממשלה בעקבות נזקי הציקלון. פעילי זכויות אדם מביעים חשש כי הסמכויות הנרחבות הניתנות לכוחות הביטחון במסגרת מצב החירום ישמשו להשתקת ביקורת לגיטימית ולדיכוי מחאות עתידיות, מה שמעלה שאלות קשות לגבי עתיד הדמוקרטיה וזכויות הפרט במדינה בחודשים הקרובים.
אי אפשר להבין את חומרת המצב מבלי להתייחס לציקלון "דיטוואה", שנחשב לאסון הטבע הקשה ביותר שפקד את סרי לנקה מאז הצונאמי של 2004. הציקלון גבה את חייהם של 641 בני אדם וגרם לנזקים שנאמדים ב-4.1 מיליארד דולר על פי נתוני הבנק העולמי. שיטפונות ומפולות בוץ הרסו תשתיות חיוניות, כבישים, מסילות רכבת ואלפי בתי מגורים. הממשלה נאלצה להקצות כספים אדירים לשיקום, כולל מענקים כספיים לאזרחים שאיבדו את מקור פרנסתם, מה שהעמיס נטל כבד נוסף על תקציב המדינה המדולדל ממילא. המאבק בתוצאות הציקלון הפך למשימה לאומית ששואבת את כל המשאבים שנועדו במקור לייצוב המשק.
בתוך המבוך הכלכלי הזה, קרן המטבע הבינלאומית (IMF) ממשיכה למלא תפקיד קריטי. משלחת של הקרן שוהה בימים אלו במדינה כדי לבחון את התקדמות תוכנית הסיוע בהיקף של 2.9 מיליארד דולר, לפני העברת הפעימה הבאה של 700 מיליון דולר. סרי לנקה כבר קיבלה מימון חירום של 206 מיליון דולר להתמודדות עם נזקי הציקלון, אך כעת הרשויות מנסות לשכנע את הקרן לרכך את תנאי הצנע הנוקשים שנלווים להלוואה. הטענה המרכזית של קולומבו היא שהנסיבות הכלכליות שהוחמרו בשל גורמים חיצוניים – כמו המלחמה במזרח התיכון ואסונות הטבע – מחייבות גמישות גדולה יותר כדי למנוע קריסה הומניטרית. בסופו של דבר, עתידה של סרי לנקה תלוי ביכולתה לאזן בין דרישות הרפורמה הבינלאומיות לבין הצורך הנואש של אזרחיה ביציבות ובביטחון בסיסי, במציאות עולמית שהופכת ליותר ויותר בלתי צפויה.
