היום בשעות הערב יופנו כל העיניים אל עבר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שתפרסם את מדד המחירים לצרכן לחודש אוגוסט 2026. הציפייה הדרוכה בשווקים אינה מקרית, שכן על פי ההערכות המוקדמות של טובי הכלכלנים, אנו צפויים לראות קפיצה משמעותית למדי. התחזיות הרווחות מדברות על עלייה חדה בשיעור של 0.7% עד 0.9% בתוך חודש אחד בלבד. המשמעות הישירה של נתון כזה, במידה ואכן יתממש, היא התרוממות של קצב האינפלציה השנתי לרמה של 1.6% עד 1.8%. במבט ראשון, נתון זה עשוי להיראות סביר בהחלט, שכן הוא ממקם את האינפלציה בדיוק באזור הנוח והבטוח של מרכז יעד יציבות המחירים שהגדיר בנק ישראל, שעומד כזכור על טווח של 1% עד 3%. אולם, כשצוללים פנימה אל תוך הנתונים ובוחנים את המגמות ארוכות הטווח, התמונה הופכת למורכבת הרבה יותר ומעוררת לא מעט סימני שאלה לגבי המשך הדרך.

כדי להבין מה דוחף את המדד הנוכחי כלפי מעלה, צריך להסתכל על סל ההוצאות של האזרח הממוצע במהלך חופשת הקיץ. ניתוח מעמיק שמציג מודי שפריר, האסטרטג הראשי לשווקים פיננסיים בבנק הפועלים, מצביע על כך שהאשם העיקרי בעליית המדד הנוכחית הוא סעיף התחבורה. אוגוסט הוא חודש של חופשות, והשנה הזינוק החד במחירי הטיסות לחוץ לארץ צפוי להטביע חותם משמעותי ולהוסיף לבדו כ-0.41% למדד הכללי. כאשר מוסיפים לכך את העלייה שהורגשה במחירי הדלקים בתקופה זו, שצפויה לתרום למעלה מ-0.2% נוספים, מקבלים תמונה ברורה של התייקרות. בסך הכל, הרכיב הכולל של תחבורה ותקשורת בתוך סל הצריכה צפוי לזנק בשיעור של 3.3%, מה שיתורגם לתרומה כוללת של 0.6% לעליית המדד כולו. זהו נתון כבד משקל שממחיש עד כמה הוצאות הקיץ והאנרגיה מכתיבות את הקצב הכלכלי בעונה זו של השנה.

עם זאת, החשש מהתפרצות אינפלציונית מחודשת עשוי להיות מוקדם מדי, לפחות בטווח הזמן המיידי. המבט של השווקים כבר נודד קדימה אל עבר המדד הבא, זה של חודש ספטמבר, ושם התמונה המצטיירת שונה בתכלית. הסיבה המרכזית לאופטימיות הזהירה הזו נעוצה בהתערבות ממשלתית ישירה. החלטתו של שר האוצר, בצלאל סמוטריץ', להפחית את מס הבלו על הדלק החל מתחילת חודש ספטמבר, צפויה לספק בלם זעזועים משמעותי. הפחתת המס הזו מתגלגלת ישירות אל כיסו של הצרכן בתחנת הדלק, ובשל משקלו הרב של סעיף האנרגיה במדד, ההערכות הרווחות כעת בשוק הן שמדד ספטמבר ירשום ירידה של כ-0.2% עד 0.3%. תנודה זו מדגימה כיצד החלטות פיסקליות נקודתיות יכולות לווסת ולמתן מגמות מחירים בטווח הקצר, גם אם אינן פותרות את בעיות העומק של יוקר המחיה בישראל.

התנודתיות הזו במדדי המחירים מציבה דילמה לא פשוטה כלל לפתחם של מקבלי ההחלטות בבנק ישראל. המדד הגבוה של אוגוסט מתפרסם ימים ספורים לאחר שהבנק המרכזי קיבל החלטה משמעותית להפחית את הריבית במשק לרמה של 3.25%. הפחתה זו התבצעה על רקע נתוני עבר מעודדים יותר, כאשר האינפלציה בפועל ב-12 החודשים שקדמו להחלטה עמדה על 1.5% בלבד. השווקים הפיננסיים תמחרו את ההסתברות להורדת הריבית הזו בכ-50%, נתון המעיד על ההתלבטות ששררה גם בקרב המשקיעים. סקירה מקצועית של אגף הכלכלה והמחקר בקבוצת הראל שופכת אור על המניעים להחלטה זו. מעבר לירידה בסביבת האינפלציה, הגורם המכריע שהיטה את הכף היה מצבו של המשק המקומי. הנתונים הצביעו על חולשה בפעילות הכלכלית, שהייתה בולטת ומשמעותית יותר מכפי שהשתקף תחילה מנתוני הצמיחה של הרבעון השני. בנק ישראל מצא את עצמו נאלץ לאזן בין הרצון לרסן עליות מחירים לבין הצורך הבוער לעודד את הכלכלה ולהזרים חמצן לעסקים ולמשקי הבית.

האם הורדת הריבית של ספטמבר מסמנת תחילתו של גל הפחתות עקבי? כנראה שלא. נגיד בנק ישראל הקפיד לקרר את ההתלהבות בהתבטאויותיו האחרונות לתקשורת. הוא הבהיר בצורה מפורשת כי בבנק המרכזי צופים שקצב האינפלציה יאיץ בחודשים הקרובים ויטפס בחזרה לכיוון ה-2%. אמירה זו אינה מקרית; היא נועדה לאותת לשווקים כי מדיניות ההרחבה המוניטרית אינה אוטומטית וכי יד הנגיד אינה קלה על הדק הפחתות הריבית. המסר שנקלט היטב בחדרי העסקאות הוא שבהחלטת הריבית הבאה, המתוכננת ל-21 באוקטובר, לא צפויה הפחתה נוספת. הכלכלן הראשי של אי.בי.אי, רפי גוזלן, מנתח את הדברים ומסביר כי בנק ישראל משרטט למעשה את גבולות הגזרה. האמירה על חזרת האינפלציה ל-2% ומעלה מאותתת שהמרחב התמרון להורדות ריבית נוספות קרוב למיצוי. לאחר המהלך של ספטמבר, יידרשו נתונים חריגים במיוחד כדי להצדיק מהלך דומה בעתיד הקרוב. תפיסה זו זוכה לגיבוי גם מהכלכלנים של הראל, שמעריכים כי בנק ישראל ייקח כעת צעד אחורה ויותיר את הריבית על כנה לא רק באוקטובר, אלא ייתכן שגם בהחלטה העוקבת של חודש נובמבר, תוך המתנה לבחינת השפעות המהלכים שכבר בוצעו.

מעבר למחירי הטיסות והדלק, קיימים כוחות מאקרו-כלכליים נוספים שמשחקים תפקיד מכריע בעיצוב תמונת האינפלציה, ואחד הבולטים שבהם הוא שער החליפין של השקל. בתקופה שקדמה לחודש האחרון, המטבע הישראלי הפגין חוסן מרשים ושמר על יציבות ואף עוצמה מול סל המטבעות המרכזיים בעולם. לשקל חזק יש אפקט מצנן ומבורך על האינפלציה, שכן הוא מוזיל באופן ישיר את עלויות היבוא. כשמוצרי צריכה, מוצרי חשמל, מכוניות וחומרי גלם לתעשייה נרכשים במטבע חוץ שערכו נמוך יחסית לשקל, היבואנים יכולים לגלגל את ההוזלה אל הצרכן בקצה. אולם המגמה הזו החלה להשתנות לאחרונה. בחודש החולף החל השקל לאבד גובה ולהיחלש. כאשר משלבים את הפיחות הזה עם סביבת הריביות המשתנה ברחבי העולם והתפתחויות גלובליות, עולה החשש ששער החליפין כבר לא יתפקד כמשקולת המושכת את המחירים כלפי מטה כפי שעשה עד כה. אם המטבע המקומי ימשיך במגמת ההיחלשות, הדבר יתורגם בהכרח להתייקרות של מוצרים מיובאים, מה שייצר לחץ אינפלציוני נוסף שעלול לאתגר עוד יותר את בנק ישראל.

המרכיב האחרון ואולי הרגיש והכואב מכולם הוא סעיף הדיור. בניגוד לסעיפים תנודתיים כמו דלק או טיסות, הדיור נחשב לסעיף ליבה קשיח שמשקף מגמות עמוקות מבניות במשק המקומי. הנתונים האחרונים מצביעים על עקשנות מדאיגה בגזרת מחירי השכירות. כבר במדד של חודש יולי נרשמה עלייה של 0.7% בסעיף זה, כאשר הפילוח הראה תמונה קשה במיוחד עבור שוכרים חדשים ומי שנאלצו לחדש חוזים קיימים, שספגו עליות חדות עוד יותר. גם לקראת פרסום מדד אוגוסט, התחזיות אינן מותירות מקום רב לאופטימיות, וההערכה היא שרכיב הדיור ימשיך לטפס ויציג עלייה של 0.5% עד 0.6%, שתתרום לבדה כ-0.15% למדד הכללי. המשמעות היא שגם אם ננטרל את ההשפעות העונתיות החולפות של חופשות הקיץ ומחירי האנרגיה, בנק ישראל ניצב מול בעיה מתמשכת בשוק השכירות. מחירי הדיור ממשיכים להוות עוגן אינפלציוני חזק שמושך את כלכלת משק הבית כלפי מעלה. כל עוד הלחץ על שכר הדירה לא יתמתן באופן משמעותי, יהיה קשה מאוד לראות את האינפלציה הכללית מתכנסת ומתבססת בחלק התחתון של היעד לאורך זמן. השאלה הגדולה שתמשיך להעסיק את הכלכלנים ואת קברניטי המשק בחודשים הקרובים היא האם חולשת המשק תחלחל לבסוף גם לשוק השכירות ותביא להתקררותו, או שמא מצוקת ההיצע תמשיך לתדלק את עליות המחירים, ותשאיר את הריבית ברמתה הנוכחית לזמן ממושך הרבה יותר ממה שקיוו בשווקים.