בשבועות האחרונים נתקלו צרכנים רבים במדפים ריקים במקום שבו אמורים היו לעמוד גביעי קוטג'. בעקבות המחסור במוצר הבסיסי הזה, החלו להיעלם מהמדפים גם גבינות לבנות ויוגורטים, כאשר הציבור מיהר לרכוש את מה שנותר בהישג יד. ההסבר הרשמי שנמסר מחברת תנובה התמקד בתקלה נקודתית במערך הייצור והאריזה. אולם האירוע הזה מעלה שאלה עמוקה הרבה יותר, והיא כיצד תקלה טכנית במפעל אחד מסוגלת להוביל למחסור שמשפיע על מדינה שלמה.
התשובה לכך טמונה במבנה השוק. תנובה מחזיקה בכ 75% מסך שוק הקוטג' בישראל, וכאשר שחקן כה מרכזי חווה שיבוש, אין כמעט שום גורם אחר שמסוגל למלא את החלל שנוצר. לא מדובר באירוע חריג או חד פעמי, אלא בדפוס המאפיין את ענף החלב בשנים האחרונות. כולם זוכרים את משבר החמאה שהתרחש בין השנים 2018 ל 2020, כאשר המוצר הפך לנדיר והרכישה שלו דרשה חיפושים ממושכים בין חנויות. באופן דומה, רק לפני כרגיל הורגש מחסור בחלב מפוקק ובשמנת מתוקה, עד שהיו מי שכינו את המוצרים הללו בבדיחות הדעת כזהב לבן.
המנגנון המביא למחסורים הללו נשאר קבוע. כאשר חברה אחת מחזיקה בנתח שוק מכריע, כמו 87% משוק החמאה או 63% משוק החלב הנמצא תחת פיקוח מחירים, הציבור הופך לתלוי לחלוטין ברציפות התפקודית של אותה חברה. בהעדר מתחרים בעלי קיבולת מתאימה, כל תקלה טכנית או לוגיסטית הופכת כמעט מיידית למחסור כלל ארצי.
הסיבה לכך שהמתחרים אינם נכנסים לסיטואציה כדי לספק את הביקוש נעוצה בכדאיות הכלכלית. ייצור מוצרי חלב בסיסיים תחת פיקוח נחשב לבעל רווחיות נמוכה במיוחד. חברת טרה, למשל, צמצמה לחלוטין את הייצור של חלק ממוצרי היסוד ועברה להתמקד בקטגוריות רווחיות יותר. חברת שטראוס מתמקדת בעיקר במוצרי פרימיום ואינה פועלת במגזרים אלו. כתוצאה מכך, אספקת מוצרי החלב הבסיסיים שנמצאים תחת פיקוח מחירים נותרה כמעט כולה על כתפיה של חברה אחת.
להשלכות של המבנה המנופולסטי הזה יש ביטויים נוספים מעבר למחסור תקופתי. הריכוזיות משפיעה גם על אפשרויות הבחירה של הצרכן ועל אופן הרכישה שנכפה עליו. בעבר בוטל שיווק החלב בשקיות, שהיה החלופה הזולה ביותר עבור המשפחות, והופסק שיווק שמנת באריזות קטנות של 250 מ"ל לטובת אריזות של 500 מ"ל בלבד. צעדים אלו מחייבים את הצרכנים להוציא סכומים גבוהים יותר גם כאשר צורכיהם קטנים יותר.
מעורבות המדינה בנושא ידועה מזה שנים. בעקבות מחאת הקוטג' בשנת 2011, שהתפרצה לאחר שמחיר המוצר זינק מ 4.8 שקלים ל 7.5 שקלים, הוקמו וועדות וחוקק חוק המזון. למרות קיומו של החוק, השפעתו בשטח נותרה מוגבלת. הצהרות בדבר פירוק מונופולים ועידוד תחרות צפות מחדש לעיתים מזומנות, אך בפועל הצעדים שננקטו לא תמיד השיגו את מטרתם. כאשר הוחלט להוציא את החמאה מפיקוח מחירים, מחירי החמאה המקומית עלו בכ 23% ואילו החמאה המיובאת התייקרה בכ 75%, בעוד שרמת הריכוזיות בשוק לא פחתה.
מוצר הקוטג' יחזור בסופו של דבר למדפים והשגרה תישמר לפרק זמן מסוים. אך המבנה הכלכלי שהוביל להיעלמותו נותר בעינו, ולכן הופעתו של המחסור הבא במוצר יסוד כזה או אחר היא בעיקר עניין של זמן.
