ממשלת יפן והבנק המרכזי שלה (BOJ) מהמרים כעת על אסטרטגיה רב-זרועית בניסיון נואש לעצור את השחיקה המתמשכת בערכו של היין. המהלך היפני אינו נשען רק על התערבות פיזית בשווקים, אלא על שילוב כוחות נדיר בין המדיניות המוניטרית הנצית של הנגיד קזואו אואדה לבין גיבוי מדיני מבוקש מצד שר האוצר האמריקאי, סקוט בסנט. הגישה הזו, שנועדה להעלות את מחיר ההימור נגד המטבע היפני, מסמנת שינוי כיוון משמעותי בהתנהלות של טוקיו, שעוברת מהתגוננות פסיבית למתקפה מתואמת בשלוש חזיתות: הבנק המרכזי, משרד האוצר היפני והבית הלבן.
נקודת המפנה המרכזית נרשמה בחודש אפריל האחרון, כאשר הנגיד אואדה אימץ טון נצי והדגיש את סיכוני האינפלציה הנובעים מחולשת המטבע. המהלך הזה יצר יישור קו נדיר עם משרד האוצר, שזמן קצר לאחר מכן ביצע את ההתערבות הראשונה שלו מזה שנתיים ברכישת ין. לפי הערכות בשוק, יפן כבר הוציאה כ-10 טריליון ין (כ-63.7 מיליארד דולר) בסבב ההתערבויות הנוכחי. כעת, בטוקיו מקווים שביקורו המתוכנן של סקוט בסנט ביפן בשבוע הבא יספק את הזריקה הנוספת של אמון השוק. האנליסטים מעריכים כי עצם הנוכחות של בכיר אמריקאי והדיון על רמות שער החליפין משדרים לשוק מסר ברור: יפן אינה פועלת לבדה, וקיימת סובלנות מצד וושינגטון לצעדים האגרסיביים שנוקטת טוקיו.
החשיבות של הגיבוי האמריקאי היא קריטית, שכן אף גורם בשוק המט"ח אינו מעוניין להתעמת עם העוצמה הכלכלית של ארצות הברית. בסנט כבר הוכיח בעבר את השפעתו כאשר קרא להעלאות ריבית מהירות יותר ביפן כדי לבלום את קריסת המטבע, וביקורו הנוכחי עשוי לכלול הצהרות שיתנו רוח גבית למדיניות היפנית. במקביל, הנטל עובר חזרה אל הבנק המרכזי של יפן, שנדרש להוכיח כי הטון הנצי שלו מתרגם למעשים בשטח. המשקיעים עוקבים בדריכות אחר רצף הנאומים המתוכנן של בכירי הבנק לקראת ישיבת המדיניות ביוני, בחיפוש אחר רמזים להעלאת ריבית נוספת לרמה של 1.0%, מהלך שנתפס כהכרחי לחיזוק המטבע.
עם זאת, התמונה אינה חפה מקשיים פנימיים. ראש הממשלה סאנאה טאקאיצ'י, הידועה כתומכת מסורתית במדיניות מוניטרית מרחיבה, נמצאת במלכוד פוליטי מורכב. מצד אחד, היא חוששת מהשפעת העלאת הריבית על הצמיחה, אך מצד שני היא נאלצת להתמודד עם הזעם הציבורי על יוקר המחיה המאמיר. המצב הופך למורכב עוד יותר בשל כוחות גלובליים שאינם בשליטתה של יפן: המלחמה באיראן והשיבושים הקשים במיצר הורמוז הובילו לזינוק במחירי האנרגיה. עבור מדינה כיפן, התלויה כמעט לחלוטין בייבוא דלקים, שוק האנרגיה המשובש מגדיל את הגירעון המסחרי ומפעיל לחץ טבעי כלפי מטה על היין, ללא קשר לצעדי המדיניות הפנימיים.
למרות הכוחות המאקרו-כלכליים הכבדים הפועלים נגדו, נראה שהמאמץ המשולב של יפן מצליח לפחות לשבור את המומנטום של הירידות. גם אם ההתערבות בשוק אינה משנה את המגמה הבסיסית באופן מיידי, היא יוצרת אי-ודאות בקרב הספקולנטים ומונעת פיחות מהיר ולא מבוקר שעלול להוביל לערעור היציבות הכלכלית. יפן מנסה להרוויח זמן עד שהתנאים הגלובליים יהפכו לפחות עוינים, תוך שהיא משתמשת בכל כלי שברשותה – מהתערבות במיליארדי דולרים ועד לדיפלומטיה שקטה מול וושינגטון. הקרב על היין רחוק מסיום, אך החזית המאוחדת שמציגים כעת בטוקיו ובוושינגטון מבהירה שהשלטונות היפניים נחושים להחזיק בקו הביצור הנוכחי בכל מחיר.
