בוול סטריט ובבירות הכלכליות של העולם רגילים להצהרות בומבסטיות המגיעות מהאגף המערבי, אך התחזית האחרונה של קווין האסט, יו"ר המועצה הכלכלית הלאומית של הנשיא טראמפ, הצליחה להרים לא מעט גבות בקרב הכלכלנים המנוסים ביותר. בראיון שהעניק לרשת פוקס ניוז במאי 2026, טען האסט כי הכלכלה האמריקאית נמצאת על סף פריצה שתביא אותה לצמיחה שנתית של למעלה מ-6% בתוצר המקומי הגולמי. מדובר בתחזית שאינה רק אופטימית, אלא כזו שכמעט משלשת את מרבית התחזיות של הגופים המוסדיים המובילים, המעריכים כי הצמיחה השנה תסתכם בטווח של 2.2% עד 2.6% בלבד. כדי להבין את גודל השאיפה, יש לזכור שארצות הברית לא רשמה צמיחה שנתית של מעל 6% מאז ימי כהונתו של רונלד רייגן בשנת 1984, למעט הזינוק החד-פעמי של 5.7% שנרשם ב-2021 כתיקון לימי המגפה, זינוק שגם הוא לווה ב"הנגאובר" אינפלציוני כואב.
האסט מבסס את התיאוריה שלו על מה שהוא מכנה בוננזה של השקעות הון. לשיטתו, נתוני הצמיחה של הרבעון הראשון של 2026, שעמדו על 2% בלבד, מטעים את השוק. הסיבה לכך שהמספר נותר נמוך יחסית, למרות ההובלה של ארצות הברית על פני שאר מדינות ה-G7, נעוצה בייבוא מסיבי של מוצרי הון. חברות אמריקאיות ייבאו ברבעון האחרון כמויות שיא של מכונות וציוד טכנולוגי כדי להקים את דור המפעלים הבא. בחישוב התוצר, ייבוא נגרע מהצמיחה, אך האסט טוען כי מדובר בהשקעה שתשתלם בטווח המיידי. ברגע שהמפעלים הללו יתחילו לפעול, הכלכלה צפויה לזנק בקצב שטרם נראה בעידן המודרני. המנוע העיקרי מאחורי הזינוק הזה הוא ללא ספק מהפכת הבינה המלאכותית, שמעבירה את המגזר התאגידי לשינוי מבני עמוק של תשתיות המחשוב והייצור.
נתונים עדכניים של בנקי השקעות וגופי מחקר תומכים לפחות חלקית בטענה לגבי היקף ההשקעות. דוח של גולדמן זאקס מאפריל 2026 מציין כי חברות הענן הגדולות צפויות להוציא סכום דמיוני של כ-670 מיליארד דולר על השקעות הון במהלך השנה הנוכחית, כאשר נתח משמעותי מצמיחת הרווחים של מדד ה-S&P 500 מיוחס ישירות להשקעות בתחומי ה-AI. עם זאת, קיים פער עצום בין צמיחה תאגידית לבין זינוק של 6% בתוצר הלאומי. כדי להגיע ליעד של האסט, הכלכלה תצטרך לצמוח בקצב של כ-7.5% בכל אחד משלושת הרבעונים הבאים – משימה שנראית כמעט בלתי אפשרית לאור המכשולים המקרו-כלכליים הנוכחיים.
המכשול המרכזי הוא האינפלציה והתגובה של הבנק המרכזי. לפי נתוני מדד ה-PCE של מרץ 2026, האינפלציה עומדת על 3.5%, רמה הגבוהה משמעותית מיעד ה-2% של הפדרל ריזרב. המצב הגיאופוליטי במזרח התיכון רק מחריף את התמונה; המלחמה באיראן והשיבושים הקשים במיצר הורמוז, שדרכו זרמו בעבר למעלה מחמישית מאספקת הנפט הימית בעולם, הובילו לזינוק במחירי האנרגיה. עליית מחירי הדלק והדיזל משפיעה על כל שרשרת האספקה ומקשה על המפעלים החדשים לשמור על עלויות ייצור תחרותיות. גופים כמו קרן המטבע הבינלאומית וה-OECD מצביעים על כך שהסיכונים מוטים כלפי מטה, וכי חוב ציבורי גבוה ואי-ודאות פוליטית עלולים לבלום את הפוטנציאל הטכנולוגי.
בבית הלבן דוחים את הפסימיות ומצביעים על חוק "One Big Beautiful Bill" כזרז המרכזי לצמיחה. החוק, שחידש והרחיב את מרבית הוראות המס של טראמפ מ-2017, מעניק הטבות משמעותיות להשקעות הון ומעודד חברות להחזיר את הייצור לאדמת ארצות הברית. מבחינת האסט, השוק נמצא כרגע בנקודה שלפני התפרצות; שוק העבודה ממשיך להפגין חוסן עם רמות גיוס עובדים גבוהות, מה שמעיד על ביטחון של המגזר העסקי ביכולתו להתרחב. מצד שני, המבקרים טוענים כי המדיניות הכלכלית הכוללת מכסים אגרסיביים מייצרת תנודתיות שמעיבה על הפעילות העסקית ומקזזת את יתרונות הטבות המס.
הוויכוח בין הבית הלבן לבין הממסד הכלכלי נותר בשיאו. בעוד שמשרד התקציבים של הקונגרס וה-IMF חוזים צמיחה מתונה שתנוע סביב 2.3% בשל השפעות מחירי האנרגיה והאטה גלובלית, האסט מתעקש שהמספרים האמיתיים יהיו "צפונית ל-4, ל-5 ואפילו ל-6". השאלה הגדולה היא האם ארצות הברית באמת מסוגלת לשחזר את נס הצמיחה של שנות השמונים בתוך עולם שסוע ומשובש אנרגטית. אם האסט צודק והיקף השקעות ההון הנוכחי אכן יהפוך ליכולת ייצור בפועל, הכלכלה האמריקאית עשויה להשאיר את שאר העולם הרחק מאחור. אך אם לחצי האינפלציה ועלויות האנרגיה במיצר הורמוז ימשיכו להכביד, התחזית ל-6% צמיחה עלולה להיזכר כמשאלת לב פוליטית שנתקלה בקיר המציאות של הכלכלה הריאלית. נכון לעכשיו, המשקיעים בוחרים בדרך האמצע – הם מאמינים בחדשנות הטכנולוגית, אך נשארים דרוכים מול נתוני האינפלציה וחילופי הגברי הצפויים בפדרל ריזרב, שיקבעו אם הכסף ימשיך לזרום להשקעות או ייעצר בגלל ריבית גבוהה לאורך זמן.
