הדיונים במסדרונות הכנסת היום שיקפו מציאות כלכלית מורכבת שמעסיקה את המשק הישראלי מאז פתיחת מבצע "שאגת הארי" באיראן. בעוד שההיבטים הביטחוניים תופסים את מרבית הכותרות, ועדת הכלכלה בראשות ח"כ דוד ביטן נאלצה להתמודד עם הנזקים העקיפים אך הכבדים של המערכה: שיתוק כמעט מוחלט של ענף התעופה האזרחית והפסדים כספיים שנאמדים במאות מיליוני דולרים. הדיון הדחוף שהתקיים חשף תמונה מדאיגה של ענף הנמצא על סף תהום, כאשר חברות התעופה הישראליות מוצאות את עצמן בחזית הכלכלית ללא רשת ביטחון ממשלתית מספקת.
בלב המחלוקת עומד חוק שירותי תעופה, המגן על הצרכנים במקרים של ביטולי טיסות. בתנאים רגילים, החוק נחשב להישג צרכני משמעותי, אך במציאות של שנת 2026, שבה נתב"ג הופך מעת לעת לשדה המשרת צרכים צבאיים וביטחוניים, החוק הופך לנטל שחברות התעופה אינן יכולות לשאת לבדן. יו"ר הוועדה ביטן הבהיר כי הגרירה של משרדי הממשלה באישור הצו שמתאים את החוק למצב החירום היא טעות אסטרטגית. לדבריו, הניסיון לחסוך כעת כ-200 מיליון שקלים מתקציב המדינה עלול להוביל לנזק ארוך טווח שיעלה לציבור הרבה יותר. כאשר חברות זרות נמנעות מלטוס לישראל מחשש לתביעות ייצוגיות על ביטולים שאינם בשליטתן, התחרות נעלמת והצרכן הישראלי נאלץ לשלם מחירים גבוהים פי כמה על כל כרטיס טיסה.
המספרים שהציגו נציגי החברות במהלך הדיון מדברים בעד עצמם. אל על, נושאת הדגל הלאומית, דיווחה על ביטול של כ-1,500 טיסות במהלך חודש המבצע, מהלך שהוביל להפסד מצטבר של כ-120 מיליון דולר. גם החברות הקטנות יותר, ישראייר וארקיע, חוות דימום יומיומי של מאות אלפי דולרים כל אחת. המצב הוחמר בשל אילוצים לוגיסטיים ייחודיים למבצע הנוכחי, שכללו שימוש בעמדות חניה בנתב"ג לטובת מטוסים אמריקאים והגבלות תנועה בשל איומים ביטחוניים נקודתיים. מנכ"ל ישראייר, אורי סירקיס, היטיב לתאר את הפרדוקס כשציין כי לא ניתן לצפות מחוק שירותי תעופה להתקיים כאשר המדינה אינה מאפשרת שירותי תעופה נורמליים.
חשיבות הדיון חרגה מהמאבק על גובה הפיצוי ועברה לשאלת האחריות הלאומית. ח"כ אחמד טיבי, מי שהיה מזוהה יותר מכל עם החוק הצרכני המקורי, הפתיע כשקרא לממשלה לגלות גמישות. הוא הסביר כי כאשר השדה מולאם למעשה לצרכים ביטחוניים, המדינה היא זו שצריכה להיכנס תחת האלונקה ולשאת בנטל הפיצויים לצרכנים, במקום להפיל את כל האחריות על החברות. עמדה זו זכתה לתמיכה רחבה בוועדה, מתוך הבנה שאובדן החוסן התעופתי של ישראל יפגע לא רק בטיסות הנופש, אלא ביכולת של המדינה לשמור על קשר אווירי רציף לעולם בעתות משבר.
משרד התחבורה הביע תמיכה עקרונית במציאות שבה הנטל מתחלק בין החברות למדינה, אך המכשול העיקרי נותר במישור הבירוקרטי והתקציבי מול משרד האוצר. הטענה של אגף התקציבים כי הסמכות לשינוי המצב נמצאת בידי שרת התחבורה בלבד, התקבלה בביקורת מצד חברי הוועדה שראו בכך ניסיון להתנער מאחריות. הדינמיקה הזו יוצרת אי-ודאות שמרתיעה חברות לואו-קוסט ובינלאומיות מחזרה לישראל, מה שמחזק את המעמד המונופוליסטי בשוק ודוחק את המחירים למעלה.
הדרישה שיצאה מהוועדה היא ברורה ומיידית: על משרדי האוצר והתחבורה לגבש מתווה פיצויים מוסכם בתוך שבועיים. המטרה היא להבטיח את שרידותן של החברות הישראליות תוך שמירה על הוגנות כלפי הנוסעים שטיסותיהם בוטלו. במבט רחב יותר, המדינה נדרשת להחליט האם היא רואה בתעופה נכס אסטרטגי שיש לשמר עליו בכל מחיר, או שהיא מוכנה להסתכן בקריסת הענף למען חיסכון תקציבי רגעי. חברות התעופה כבר הוכיחו את מחויבותן הלאומית כשהפעילו טיסות חילוץ במחירי הפסד בתחילת המבצע, וכעת הן מצפות שהמדינה תחזיר להן באותו המטבע – ודאות, גיבוי וחלוקה הוגנת של נזקי המלחמה.
