המלחמה הקרה על השליטה בענף השבבים העולמי עולה מדרגה, והפעם לא מדובר בעוד הנחיה מנהלתית אלא במהלך חקיקתי שעשוי לשנות את כללי המשחק באופן בלתי הפיך. חוק המאץ' (MATCH Act) שהוצג לאחרונה בקונגרס האמריקאי, מסתמן כאחד האיומים המוחשיים והחריפים ביותר על תעשיית השבבים הסינית. בעוד שבעבר הסתפקו בוושינגטון במגבלות נקודתיות או בלחץ דיפלומטי על שותפות סחר, החוק החדש מבקש ליצור חזית אחידה ונוקשה שתחנוק את היכולת של סין לייצר שבבים מתקדמים ותגביל אותה ליכולות ייצור של הדורות הקודמים בלבד. אנליסטים בכירים בברנשטיין כבר מזהירים כי מדובר במערכת הגבלות מחמירה בהרבה מכל מה שהכרנו עד היום, כזו שלא רק תעצור את הצמיחה העתידית של סין, אלא עשויה להפוך את תפעול המפעלים הקיימים שלה למשימה כמעט בלתי אפשרית.
הלב הפועם של החוק מתמקד במכונות הליתוגרפיה, אותן מערכות מורכבות שהן חיוניות לייצור שבבים זעירים ומהירים. החוק מטיל איסור מוחלט וגורף ברמה הלאומית על מכירת מערכות ליתוגרפיה מסוג DUV בטבילה לסין. מדובר במכונות הדגל של חברות כמו ASML ההולנדית וניקון היפנית, המהוות את עמוד השדרה של קווי הייצור המתקדמים בעולם. בניגוד לצעדים קודמים שהותירו פתח מסוים לקבלת רישיונות מיוחדים במקרים חריגים, חוק המאץ' שואף לסגור את כל הפרצות הללו ולהפוך את האיסור למוחלט. עבור הסוחרים והמשקיעים, המשמעות היא שחברות הענק האירופיות והיפניות ימצאו את עצמן תחת מכבש לחצים חוקי חסר תקדים שיחייב אותן לבחור צד באופן סופי.
כדי להבטיח שהמגבלות הללו לא יישארו רק בגבולות ארצות הברית, החוק משתמש בכלי משפטי עוצמתי הידוע ככלל המוצר הזר הישיר. באמצעות כלי זה, החוק קובע דד-ליין נוקשה של 150 יום, שבו ממשלות הולנד ויפן יידרשו ליישר קו עם תקני בקרת היצוא האמריקאיים. בכך, וושינגטון מחליפה את הדיאלוג הדיפלומטי המנומס והאיטי בחקיקה מחייבת שנועדה למחוק את חוסר העקביות בציות לחוקי הסחר הבינלאומיים. המטרה היא לייצר מצב שבו טכנולוגיה שפותחה או יוצרה בעזרת ידע אמריקאי, גם אם היא נמכרת על ידי חברה אירופית, תהיה כפופה באופן מלא למדיניות הביטחון הלאומי של ארצות הברית.
אחד ההיבטים המרתקים והגרסטיים ביותר בחוק הוא הסימון הישיר של חמש חברות סיניות מובילות כיעדים מרכזיים: SMIC, Huawei, Hua Hong, YMTC ו-CXMT. העובדה ששמות החברות הללו נכתבו ישירות בתוך הטקסט הסטטוטורי של החוק היא קריטית, שכן היא מפקיעה את שיקול הדעת מידיו של הממשל והופכת את המגבלות לקבועות וקשות לשינוי. עבור חברות אלו, החוק גוזר "קיפאון תפעולי" מסוכן. הוא אוסר על מהנדסים של יצרניות הציוד להעניק שירות, תחזוקה או תיקון למכונות שכבר הותקנו במפעלים בסין. בנוסף, חל איסור גורף על אזרחים אמריקאים לספק כל סוג של תמיכה לחברות הללו, מה שמנתק אותן למעשה מהידע המקצועי המערבי ומותיר אותן עם ציוד יקר שעלול להפוך לגרוטאות מתכת ברגע שתתרחש התקלה הראשונה.
בטווח הקצר, סין אמנם השקיעה סכום עתק של כ-30 מיליארד דולר ברכישת ציוד ליתוגרפיה כדי להצטייד מראש, מה שעשוי לאפשר לה להמשיך ולהתרחב עד שנת 2027. עם זאת, ללא יכולת לתחזק את הציוד הזה או לשדרג אותו, התעשייה הסינית עלולה למצוא את עצמה נדחקת לאחור לייצור של שבבים בטכנולוגיות ישנות בלבד. אמנם מהלכים כאלה מעוררים בדרך כלל תגובות נגד מצד בייג'ינג ועשויים להוביל לניסיון סיני מואץ לפתח תחליפים מקומיים, אך המומחים מעריכים כי הפער הטכנולוגי והקשיים בייצור המוני באיכות גבוהה יהיו מכשולים אדירים. עבור השוק הגלובלי, חוק המאץ' הוא תזכורת לכך שהגאופוליטיקה הפכה למנוע המרכזי של שוק השבבים, וכי הדרך לעליונות טכנולוגית עוברת דרך חדר הדיונים של הקונגרס לא פחות מאשר דרך מעבדות הפיתוח.
