השוק העולמי מתעורר למציאות שבה מתכות נדירות מכתיבות את סדר היום המדיני והכלכלי. טונגסטן, יסוד כימי שעד לאחרונה עניין בעיקר מהנדסי חומרים, הפך בחודשים האחרונים לנקודת הלחץ המרכזית במאבק השליטה בין המעצמות. בחודש פברואר 2025, הממשל בבייג'ינג החליט להדק את הפיקוח על ייצוא המתכת תחת הנימוק של ביטחון לאומי, מהלך שחתך באבחה אחת את ההיצע הזמין בשווקים הבינלאומיים. התוצאה המיידית הייתה זינוק חד במחירים, שחצו את רף ה-3,125 דולר לטונה נכון לבוקר יום רביעי. מדובר בשינוי פרדיגמה שבו מדינה אחת מחזיקה את הברז ומחליטה מתי לטפטף ומתי לסגור אותו לחלוטין, מה שמותיר את שאר העולם להתמודד עם מחסור הולך ומחריף.
בארצות הברית התגובה לא איחרה לבוא, אך היא חשפה את עומק הבעיה. סוכנות הלוגיסטיקה הביטחונית האמריקאית, הגוף האמון על ניהול המלאים האסטרטגיים של הממשל, בחנה מוקדם יותר השנה אפשרות לרכש מאסיבי של טונגסטן. עם זאת, המהלך נגנז במהירות לאחר שגורמים בתעשייה הזהירו כי התערבות ממשלתית בהיקף כזה בשוק כה הדוק תוביל לפיצוץ מחירים חסר תקדים. במקביל, המצוקה חצתה יבשות והגיעה ליפן, שם יצרני כלי העבודה והמתכות הקשות מתמודדים עם מחסור חמור. משלוחים של חומר הגלם הסיני הנדרש, הידוע כאמוניום פאראטונגסטט, נעצרו לחלוטין מתחילת השנה. יפן ניסתה לפצות על כך באמצעות הגדלת ייבוא של פסולת טונגסטן למחזור, אלא שמשרד המסחר האמריקאי הגיב מיד בהוראה חדשה המחייבת את הספקים המקומיים להפנות 100% מפסולת הטונגסטן שלהם לרוכשים בתוך גבולות ארה"ב בלבד.
אלמונטי אינדסטריז מצאה את עצמה בעמדת זינוק נדירה בעקבות משבר ההיצע הגלובלי. החברה, שבעבר נחשבה לשחקנית משנית בתחום הכרייה, מיתגה את עצמה מחדש כאלטרנטיבה המערבית המובהקת ביותר לאספקה סינית. נכסי הייצור של החברה, ובראשם מכרה סאנגדונג בקוריאה הדרומית שמגביר את קצב הפעילות שלו לקראת ייצור מלא, יחד עם מכרה פנאסקיירה הוותיק בפורטוגל, ממצבים אותה כספקית אסטרטגית לתעשיות במערב. המכרות הללו אינם רק בורות באדמה, אלא נכסים בעלי ערך עליון שנועדו להזין שרשראות אספקה שגוועות מחוסר בחומרי גלם. הנתונים הכספיים משקפים היטב את המומנטום הזה. ברבעון השני של השנה, החברה רשמה קפיצה בהכנסות בשיעור של 498% בהשוואה לתקופה המקבילה אשתקד, כלומר ההכנסות הכפילו את עצמן כמעט פי שישה בתוך שנה אחת בלבד. בשורת הרווח הנקי הציגה החברה נתון של כ-182 מיליון דולר, אם כי יש לציין שחלק ניכר מסכום זה נובע מרווח חשבונאי שאינו במזומן, הקשור לניירות ערך המירים.
המעמד של אלמונטי חורג הרבה מעבר למספרים היבשים של הדו"ח הרבעוני. הפעילות בקוריאה הדרומית ובפורטוגל הופכת להכרחית עבור תעשיית הביטחון המערבית, שנמצאת בעיצומו של מחזור הצטיידות מחדש עקב הידלדלות המלאים. אך מעבר לתעשיית הנשק, ישנו צרכן רעב לא פחות והוא סקטור השבבים ותשתיות הבינה המלאכותית. תהליכי הייצור של שבבי זיכרון מתקדמים דורשים שימוש בטונגסטן הקסאפלואוריד כדי ליצור חיבורים מיקרוסקופיים. המחסור הנוכחי קושר את גורלה של אלמונטי ישירות לענקיות טכנולוגיה כמו סמסונג ו-SK Hynix, וממחיש כיצד מתכת מסורתית הופכת לצוואר הבקבוק של תעשיית הטכנולוגיה העולמית.
הנהלת החברה לא נשארה אדישה לפער שנוצר בין מחירי הטונגסטן המאמירים לבין ביצועי המניה מאז סוף חודש אפריל. בתחילת השבוע אישר הדירקטוריון תוכנית רכישה עצמית של מניות בהיקף של 300 מיליון דולר, מהלך שיאפשר לאלמונטי לרכוש עד 5% מהמניות הקיימות שלה במהלך השנים הקרובות. מנכ"ל החברה, לואיס בלאק, התייחס למהלך בהצהרה רשמית וציין: "הדירקטוריון אישר את התוכנית הזו משום שאנו לא מאמינים שמחיר המניה הנוכחי משקף את הערך הבסיסי של החברה הזו או את הנכסים שעומדים מאחוריה". בלאק הוסיף כי "אלמונטי שולטת באחד ממרבצי הטונגסטן הגדולים והאיכותיים ביותר מחוץ לסין בדיוק ברגע שבו ממשלות מערביות ויצרני נשק בונים מחדש את שרשראות אספקת המינרלים הקריטיים שלהם סביב מקורות לא סיניים. עם התקדמות סאנגדונג לעבר קיבולת מלאה, אנו מאמינים שהמניות שלנו הן אחת ההשקעות האטרקטיביות ביותר הזמינות לנו במחירי השוק הנוכחיים, ורכישתן היא דרך ישירה לבנות ערך עבור בעלי המניות שמחזיקים בעסק הזה לצידנו".
התמונה הרחבה יותר שבה פועלת החברה קשורה קשר הדוק למגמת ההתנתקות מסין. ממשל טראמפ מקדם אג'נדה של תיעוש מחדש בארצות הברית והבטחת עצמאות בשרשראות האספקה, במיוחד לקראת תרחישים גיאופוליטיים מורכבים כמו פלישה אפשרית לטייוואן. אירוע כזה עלול לשתק לחלוטין את הגישה למינרלים אסטרטגיים, לשבבים ולחומרים שבלעדיהם התעשייה הביטחונית וחוות השרתים של המערב פשוט יעצרו. המרוץ הנוכחי לאבטחת מקורות חלופיים משנה את כללי המשחק בשוק הסחורות. הלחץ הגלובלי סביב אספקת הטונגסטן ממחיש כיצד מתכות נדירות הפכו לנשק גיאופוליטי מן המעלה הראשונה. אלמונטי אינדסטריז ממצבת את עצמה בלב התהליך הזה עם נכסים אסטרטגיים וזינוק חד בהכנסות, תוך שהיא מנצלת את המומנטום לביצוע רכישה עצמית מאסיבית המשקפת את ביטחון ההנהלה בעתיד החברה.
