קצב נטישת הדלקים המאובנים באירופה מייצר אשליות אופטימיות, אך המספרים היבשים מציירים תמונה מורכבת בהרבה. הממלכה המאוחדת, אשר דוהרת לעבר יעדי האנרגיה הירוקה שלה, ניצבת כעת בפני בור תשתיתי שעלול לשתק את הכלכלה המקומית בעשור הבא. הערכות רשמיות שהונחו לאחרונה על שולחן הממשלה בלונדון מצביעות על סבירות הולכת וגוברת לתרחישי קיצון, שבהם מלאי הגז הטבעי פשוט לא יספיק כדי לכסות את הביקוש בשנות השלושים של המאה הנוכחית. המערכת הפוליטית נדרשת כעת לשקול מהלכים פיננסיים יוצאי דופן כדי להגן על שרשראות האספקה מפני קריסה. הדיון הציבורי חושף כי השוק החופשי, כפי שהוא פועל כיום, אינו מתמחר כראוי אירועים בעלי סבירות נמוכה אך פוטנציאל הרס עצום. למעשה, במצב שבו עתודות הים הצפוני מידלדלות בקצב קבוע, התעשייה הפרטית אינה ממהרת להכניס את היד לכיס כדי להתכונן ליום פקודה.
כדי להבין את עומק הבור, יש לצלול לנתוני ההפקה המקומיים. תפוקת הנפט והגז בים הצפוני נמצאת במגמת ירידה עקבית כבר רבע מאה, והצפי הממשלתי עומד על צמצום של חמישה אחוזים מדי שנה. חישוב מתמטי פשוט גוזר מכך אובדן של כארבעים אחוזים מיכולת ההפקה המקומית בתוך עשור אחד בלבד. הנתון הזה מטריד במיוחד לאור העובדה שבחמש השנים החולפות, השדות הללו סיפקו כמעט מחצית מצריכת הגז של משקי הבית והמגזר העסקי בבריטניה. היתרה הושלמה באמצעות יבוא: מעט יותר משליש הגיע מנורווגיה, חמישית יובאה באמצעות מכליות מארצות הברית והמזרח התיכון, ואחוז בודד זרם דרך צינורות מיבשת אירופה. כעת, כשהמקור המרכזי הולך ומתייבש, התלות במקורות חיצוניים הופכת לנקודת תורפה אסטרטגית. שלושה מתוך כל ארבעה משיבים להתייעצות הממשלתית יישרו קו עם האזהרה שפרסם אשתקד מפעיל מערכת האנרגיה הלאומית, לפיה עד שנת 2030 עלול להיווצר מחסור חמור בימי חורף קרים במיוחד.
הפגיעות הזו מתעצמת לנוכח משתנים גיאופוליטיים ואקלימיים. מפעיל המערכת הבהיר כי גם בעיצומו של המעבר לאנרגיות מתחדשות, ימים קרים מהממוצע עלולים להוביל לפערי היצע. התרחיש הופך למסוכן פי כמה אם אותם גלי קור יתרחשו במקביל לרמות אחסון נמוכות ברחבי אירופה, או במקרה של תקלה פתאומית באחד ממסופי היבוא או הצינורות המרכזיים. שר האנרגיה הבריטי, מייקל שנקס, התייחס למורכבות המצב כשאמר: "כל צורה של התערבות ממשלתית או השקעה בשוק הגז תהיה חסרת תקדים ואינה יכולה להיות החלטה שניקח בקלות ראש". עם זאת, המציאות מכתיבה היערכות מחודשת. גז טבעי היווה למעלה משליש מסך צריכת האנרגיה של הממלכה בשנה החולפת. למרות שהוועדה לשינויי אקלים מתווה דרך להפחתת השימוש בגז ביותר משלושה רבעים עד שנת 2050, קצב הירידה בהיצע המקומי צפוי להיות מהיר וחד הרבה יותר.
הפער ההולך ומתרחב בין הירידה בהיצע המקומי לבין קצב המעבר לאנרגיות חלופיות, מאלץ את מקבלי ההחלטות בווייטהול לבחון פתרונות שעד לאחרונה נחשבו לטאבו כלכלי. על הפרק מונחות כעת תוכניות להענקת תמיכה פיננסית ישירה לבעלי מתקני אחסון ומפעילי צנרת. המטרה היא להפוך את תחזוקת ושדרוג התשתיות המזדקנות לכדאית מבחינה כלכלית בעשורים הבאים, גם כאשר נפחי הפעילות יירדו בהדרגה. שנקס הבהיר את הרציונל שמאחורי המהלך: "אנו מכירים בכך שהמעבר הזה לא יקרה בן לילה; מערכת הגז עדיין תמלא תפקיד חשוב במערכת האנרגיה שלנו במשך עשורים קדימה". ההבנה היא כי ללא רשת ביטחון ממשלתית, חברות האנרגיה יעדיפו לנטוש תשתיות שמתקרבות לסוף חייהן הכלכליים, מה שעלול להאיץ את קריסת המערכת בטרם הוקמו חלופות ראויות. "יש לנו אחריות כלפי מיליוני משקי בית שיחוממו בגז בשנים הבאות, התעשיות שמסתמכות עליו לייצור חיוני, ומערכת החשמל שבה הגז ממשיך למלא תפקיד מפתח", הוסיף שר האנרגיה.
במקביל לניסיונות לשמר את התשתית הקיימת, הממשלה נדרשת להכריע בסוגיות נפיצות הנוגעות להפקת מקורות חדשים. תשומת הלב מופנית כעת לעבר שני פרויקטים שנויים במחלוקת בים הצפוני, שדות רוזבנק וג'קדאו. החלטה לאשר קידוחים חדשים אלו תעמוד בסתירה מסוימת להבטחות האקלים, אך תספק אוויר לנשימה למשק האנרגיה המקומי. ראש הממשלה התייחס לדילמה הזו בחודש שעבר כשהצהיר על גישה פרגמטית לקידוחי נפט וגז בים הצפוני, באומרו לעיתונאים: "יש שם משאב. כשאנשים מתקשים, אנחנו לא יכולים להתעלם מזה". האמירה הזו משקפת שינוי בטון הפוליטי, מאידיאולוגיה ירוקה נוקשה לניהול סיכונים שקול, תוך הכרה בעלויות הכלכליות והחברתיות של מחסור פוטנציאלי באנרגיה. שנקס סיכם את הכיוון האסטרטגי בהצהרתו: "הגז ימשיך למלא תפקיד מפתח במערכת האנרגיה שלנו בעודנו עוברים לאנרגיה נקייה מייצור מקומי. אנו מספקים מערכת גז שמתאימה לעתיד, שומרים על אספקה בטוחה, מבטיחים תמורה לכספי הצרכנים, ונותנים למגזר את הוודאות שהוא זקוק לה כדי להשקיע באנרגיה של בריטניה".
כוחות השוק לבדם אינם מסוגלים לגשר על עמק המוות שנוצר בין הכלכלה הישנה המבוססת על פחמימנים לבין העתיד המחושמל, במיוחד כאשר חברות פרטיות נמנעות מתמחור סיכוני קיצון. המספרים מראים בבירור כי בעוד שצריכת הגז בבריטניה צפויה לרדת דרסטית עד אמצע המאה, קריסת התפוקה המקומית מתרחשת בקצב מואץ הרבה יותר, מה שמחייב התערבות חיצונית. הממלכה המאוחדת ניצבת בפני צומת דרכים קריטי שבו עליה לסבסד תשתיות מתיישנות ולשקול אישור קידוחים שנויים במחלוקת, כדי למנוע משבר אנרגיה חמור בשנות השלושים.
