בשנים האחרונות מתרחשת רעידת אדמה שקטה אך עוצמתית במערכת הפיננסית העולמית, כאשר בנקים מרכזיים ברחבי העולם מסתערים על שוק הזהב בקצבים שלא נראו עשרות שנים. אם בעבר רכישות הזהב נטו להיות שמרניות, הרי שהנתונים האחרונים חושפים זינוק דרמטי. בין השנים 2010 ל-2021, ממוצע הרכישות השנתי נטו של הבנקים המרכזיים עמד על 473 טונות, אך בארבע השנים האחרונות המספר הזה זינק והתייצב על קרוב ל-1,000 טונות בשנה. עד לאחרונה, המגמה הזו הובלה כמעט באופן בלעדי על ידי מדינות מתפתחות וכלכלות מתעוררות שניסו לגוון את יתרות המט"ח שלהן. אולם, ההכרזה האחרונה של הבנק המרכזי של קוריאה הדרומית, אחת הכלכלות המפותחות והטכנולוגיות בעולם, מסמנת שינוי כיוון מהותי ומוכיחה שהרצון להחזיק בנכס מוחשי ונטול סיכוני אשראי חוצה כיום את כל הגבולות הכלכליים.

הבנק המרכזי של קוריאה הדרומית הודיע לאחרונה על הקמת מסגרת עבודה חדשה וייחודית, שבמסגרתה יתחיל לרכוש זהב ישירות מחברות כרייה הפועלות בתוך תחומי המדינה, תוך תשלום במחירי הספוט הבינלאומיים. מדובר באירוע היסטורי עבור המוסד הפיננסי בסיאול, שכן הפעם האחרונה שבה הבנק הרחיב באופן יזום את רזרבות הזהב שלו הייתה לפני 13 שנים. נכון להיום, המדינה מחזיקה בקצת יותר מ-104 טונות של זהב, כמות צנועה יחסית המהווה רק 1.1% מסך הרזרבות הלאומיות שלה. כדי להאיץ את התהליך ולגוון את אפיקי ההשקעה, ג'ונג הי-סופ, ראש קבוצת ניהול הרזרבות של הבנק המרכזי, חשף כי המוסד החל במקביל גם ברכישת מניות של תעודות סל המגובות בזהב, מהלך המאפשר חשיפה מהירה ונזילה יותר לתנודות המחיר של המתכת היקרה.

המנגנון הכלכלי שעליו מבוססת תוכנית הרכישה המקומית הוא מרתק ומעיד על תחכום פיננסי רב. הבנק המרכזי ישתף פעולה עם בורסת קוריאה ועם חברת סליקת ניירות הערך הלאומית כדי להקל על ביצוע העסקאות מול שתי מפיקות הזהב המקומיות הגדולות, LS MnM ו-Korea Zinc. חברות אלו מפיקות יחד בין 4 ל-5 טונות של זהב מדי שנה. הבנק המרכזי ירכוש חלק מהתפוקה הזו רק כאשר תנאי השוק וניהול הרזרבות יהיו נוחים עבורו. היתרון העצום של מבנה העסקה הזה הוא שהבנק המרכזי יוכל לבצע את הסליקה ולשלם לחברות המקומיות במטבע המקומי, הוון הקוריאני. משמעות הדבר היא שקוריאה הדרומית יכולה להגדיל את רזרבות הזהב שלה מבלי להיאלץ להשתמש בדולרים או לשחוק את רזרבות מטבע החוץ היקרות שלה. מעבר לכך, הזהב שיירכש יאוחסן בבטחה בתוך גבולות המדינה, בניגוד למרבית רזרבות הזהב הקיימות של קוריאה הדרומית אשר מאוחסנות באופן היסטורי בכספות בלונדון.

המניעים מאחורי המהלך הזה חורגים הרבה מעבר לגיוון תיק השקעות פשוט, ונוגעים בלב ליבה של הגיאופוליטיקה העולמית. ג'ונג הי-סופ ציין במפורש כי הסיכונים הגיאופוליטיים הפכו למאפיין קבוע בסביבה הגלובלית, מה שהגביר משמעותית את העניין בזהב כנכס מקלט בטוח בקרב בנקים מרכזיים. מאחורי האמירה הדיפלומטית הזו מסתתרת מציאות נוקשה שבה מדינות רבות מתחילות לחשוש מהתלות המוחלטת בדולר האמריקאי. החששות הללו קיבלו תוקף מוחשי ומוחלט בשנת 2022, כאשר ארצות הברית ומדינות המערב הקפיאו מאות מיליארדי דולרים מרזרבות מטבע החוץ של רוסיה בתגובה לפלישתה לאוקראינה. פעולה חסרת תקדים זו הוכיחה לעולם כי רזרבות דולריות המוחזקות דיגיטלית יכולות לשמש כנשק ולהיות מוקפאות בלחיצת כפתור. בנוסף לכך, החוב הלאומי של ארצות הברית, שחצה את רף ה-34 טריליון דולר וגורר עלויות ריבית עצומות, מעורר ספקות כבדים ברחבי העולם לגבי האחריות הפיסקלית של הממשל הפדרלי בוושינגטון.

על רקע המציאות הכלכלית הזו, הזהב משמש כמגננה טבעית מפני אינפלציה וכהזדמנות אמיתית לגיוון הרחק מהדולר האמריקאי. התפיסה הזו זוכה לגיבוי מלא מצד מוסדות פיננסיים בכירים, כאשר רק בחודש שעבר אישר הבנק המרכזי האירופי כי הזהב עקף את איגרות החוב של ממשלת ארצות הברית והפך לנכס הרזרבה המוביל בעולם. דו"ח מקיף של הפורום הרשמי למוסדות מונטריים ופיננסיים הדגיש כי המעבר לזהב מונע בעיקר מהרצון להתגונן מפני סיכונים פוליטיים ומהספקות ההולכים וגוברים לגבי יציבותה של המערכת המונטרית הבינלאומית. אנדריאה קוריאה, ראש תחום המחקר בפורום, הבהירה כי מנהלי הרזרבות בבנקים המרכזיים שומרים על אופטימיות רבה לגבי הזהב, ולמרות שמחירו ממשיך לעלות בהתמדה, הביקוש המוסדי עבורו נותר קשיח וחזק.

ההחלטה של קוריאה הדרומית לחזור לשוק הזהב מגיעה לאחר היסטוריה מקומית טעונה וטראומטית למדי עם המתכת הצהובה. בין השנים 2011 ל-2013, המדינה יצאה במסע רכש אגרסיבי בניסיון להגדיל את רזרבות הזהב שלה. באותה תקופה, התזמון נראה רע מאוד. מחירו של הזהב הגיע לשיא של 1,920 דולר לאונקיה בספטמבר 2011, אך מיד לאחר מכן החל להתרסק עד שהגיע לשפל של 1,180 דולר בשנת 2013, התרסקות שגילחה 38% מערכו. ההפסד הלא ממומש על הנייר תפח ל-1.8 טריליון וון קוריאני עד שנת 2015. בעקבות כך, הממשלה והבנק המרכזי ספגו ביקורת ציבורית נוקבת וקשה על מה שנתפס אז כהחלטת השקעה כושלת, מה שהוביל לעצירה מוחלטת של תוכנית הרכישות ב-2015.

אולם, בפרספקטיבה של זמן, ההשקעה שספגה קיתונות של בוז התבררה כמהלך גאוני. כאשר מחיר הזהב נושק כיום לרמות היסטוריות סביב 4,000 דולר לאונקיה, אותן 90 טונות של זהב שנרכשו במהלך העשור הקודם שוות כעת כ-7 מיליארד דולר יותר מהמחיר המקורי שהבנק המרכזי שילם עבורן. ההצלחה הפיננסית הזו מעניקה רוח גבית להנהלת הבנק המרכזי הנוכחית להמשיך בתוכנית הרכישות החדשה, מתוך הבנה שהזהב הוא נכס אסטרטגי הנמדד בעשורים ולא בתנודות קצרות מועד.

מבחינת ההשפעה על השוק, אנליסטים מעריכים כי המהלך של קוריאה הדרומית לא צפוי לטלטל את מחירי הזהב בזירה המקומית, שכן הבנק המרכזי מתכנן לרכוש אך ורק זהב שהיה מיועד מלכתחילה לייצוא ויירכש במחירי חוזה קבועים. עם זאת, בזירה הגלובלית, כל טונה של זהב שנרכשת על ידי בנק מרכזי וננעלת בכספת לאומית, היא טונה של זהב שנגרעת משרשרת האספקה העולמית. מגמה זו מצטרפת לנתונים המרשימים מהשנים האחרונות, כאשר שנת 2022 קבעה שיא היסטורי מאז שנת 1950 עם רכישות נטו של 1,136 טונות על ידי בנקים מרכזיים, ושנת 2023 רשמה את ההתרחבות הרביעית בגודלה אי פעם עם 863 טונות. הצעד הקוריאני ממחיש כי המגמה העולמית של אגירת נכסים פיזיים רחוקה מסיום, והיא צפויה להמשיך ולעצב את מאזן הכוחות הכלכלי בעולם בשנים הבאות.