מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל נמצאת בנקודת מבחן היסטורית שמציבה סימן שאלה גדול על עתידו של ההון האנושי המקומי. בעוד שבעבר נהנתה המדינה ממעמד של מעצמת משכילים גלובלית ודורגה בצמרת טבלת ה-OECD, סקירה חדשה ומטלטלת של הכלכלן הראשי במשרד האוצר מצביעה על שחיקה עמוקה במעמד זה. המעבר ממקום שלישי מכובד בשנת 2000 למקום העשרים בלבד בנתוני 2024 אינו מעיד על צמצום אבסולוטי במספר בעלי התארים, אלא על תופעה מדאיגה בהרבה: העולם המפותח רץ קדימה בקצב מסחרר, בזמן שישראל נשארת מאחור ומציגה האטה דרמטית בקצב כניסת הצעירים בשערי האקדמיה.
הפערים ההולכים וגדלים בולטים במיוחד כאשר בוחנים את קצב הגידול הדמוגרפי מול ההתרחבות בפועל של המערכת. בעוד שאוכלוסיית המדינה צומחת בקצב שנתי של עד 2%, מספר הסטודנטים החדשים בין השנים 2020 ל-2024 גדל ב-1.1% בלבד בשנה – נתון המלמד על ירידה ריאלית בחלקם יחסי של הצעירים הבוחרים להשקיע בלימודים אקדמיים. ההתרחקות הזו מהאקדמיה מוזנת בין היתר מהיעלמות היתרון היחסי ההיסטורי של ישראל, שהתבסס בשעתו על גלי העלייה הגדולים של שנות ה-90. כיום, אותה תנופה נבלמה לחלוטין, והמערכת מתקיימת בתוך סטגנציה מבנית שמשפיעה ישירות על יכולת התחרות של המשק מול הכלכלות המובילות בעולם.
מעבר לנתונים הכלליים, הדו"ח מציג תמונת מצב מורכבת ומפולגת המאפיינת את החברה הישראלית על מגזריה השונים. מצד אחד, נשים ערביות וחרדיות רושמות זינוק מרשים בשיעורי ההשתלבות הודות לתוכניות ממשלתיות ממוקדות, המצמצמות באיטיות את הפערים הוותיקים. מצד שני, עמוד השדרה המסורתי של האקדמיה והתעשייה – גברים יהודים לא-חרדים ונשים יהודיות לא-חרדיות – חווה קיפאון ממושך וללא צמיחה נטו בהיקפי הפנייה ללימודים. מציאות זו מלמדת שהגידול במספר הסטודנטים אינו רוחבי עוד, אלא מרוכז בכיסים ספציפיים שאינם מצליחים לפצות על ההאטה הכללית במשק כולו.
ההסבר המרכזי להיסוס גובר זה מצד הצעירים נעוץ בשאלת הכדאיות הכלכלית הקרה, המכונה במחקר "תשואה להשכלה". הגם שפרמיית השכר לבעלי תואר אקדמי עדיין קיימת, במיוחד בענפי ההייטק והטכנולוגיה העילית, היא אינה מובנת מאליה עוד ובוודאי שאינה מובטחת לכל בוגר. תופעות של "השכלה עודפת" – מצב שבו אקדמאים נאלצים להשתלב במשרות שאינן דורשות כלל ידע אקדמי – הופכות את ההשקעה העצומה בשכר לימוד ובאובדן שנות השתכרות לנטל כלכלי כבד שלא תמיד מחזיר את עצמו. עבור צעירים רבים המחפשים אלטרנטיבות כלכליות מהירות יותר, האקדמיה חדלה להוות את מסלול הקידום האוטומטי, והאוצר מאותת כי ללא רפורמה מבנית עמוקה, ישראל עלולה לאבד את מה שהיווה בעבר את הבסיס האיתן ביותר לצמיחתה הכלכלית.
