העולם כולו נושא את עיניו אל שלבי הסיום של גביע העולם בכדורגל הנערך בארצות הברית, קנדה ומקסיקו, אך במזרח התיכון השעון מתקתק לקראת משבר ביטחוני שעלול להתלקח מחדש. מאז הפסקת האש שהוכרזה ב-8 באפריל 2026, האזור נמצא במתיחות שיא. המערכה הצבאית האינטנסיבית שהחלה ב-28 בפברואר 2026, ושכללה תקיפות מתואמות של ארצות הברית וישראל נגד מתקני גרעין, תשתיות צבאיות והנהגת המשטר באיראן, הותירה את המזרח התיכון על סף רתיחה. בעוד שהדיונים הדיפלומטיים נמשכים בעקבות מזכר ההבנות שנחתם ביוני 2026, רבים מעריכים כי סיום המונדיאל עלול להוות נקודת מפנה שתוביל לחידוש הלחימה, במיוחד לאור העובדה שתשומת הלב העולמית, אשר ממוקדת כעת באירועי הספורט, תשוב במהרה לזירה הבינלאומית והלחצים המדיניים יתחדשו במלוא עוצמתם.
כדי להבין את הסבירות שאיראן תפתח במלחמה מול ישראל מחדש, יש לבחון את הנתונים המדידים של סבב הלחימה האחרון. המבצע המשותף, שכונה בארצות הברית "זעם אפי" ובישראל "ארי שואג", נמשך 40 ימים וכלל עוצמת אש חסרת תקדים. חיל האוויר הישראלי ביצע למעלה מ-10,800 תקיפות על יותר מ-4,000 מטרות ברחבי איראן, תוך הטלת למעלה מ-18,000 פצצות ביותר מ-1,000 גלי תקיפה. במקביל, ארצות הברית ביצעה כ-13,000 תקיפות על יעדים צבאיים איראניים. הפגיעה הקשה בתשתיות ההגנה והגרעין של איראן החלישה משמעותית את היכולות הצבאיות הקונבנציונליות שלה. פגיעה כה נרחבת מורידה את ההסתברות שאיראן תיזום מלחמת ברירה רחבת היקף בטווח המיידי ל-20% עד 30%, שכן שיקום המערכים שניזוקו ידרוש זמן רב ומשאבים כלכליים שחסרים לה כרגע עקב הסנקציות. למרות זאת, אם המשא ומתן הנוכחי יקרוס, הסבירות להסלמה נוספת תזנק משמעותית, שכן המשטר עלול לחוש שאין לו מה להפסיד.
שאלה מרכזית שעולה מתוך הנתונים היא מדוע איראן, שספגה עשרות אלפי תקיפות מצד ארצות הברית, בחרה למקד את תגובתה הצבאית העיקרית דווקא נגד ישראל ולא להגיב בעוצמה דומה כלפי יעדים אמריקאיים. במהלך 40 ימי הלחימה, איראן שיגרה כ-650 טילים בליסטיים לעבר שטח ישראל, כאשר רובם נשאו חימוש מצרר במטרה למקסם את הפגיעה באוכלוסייה אזרחית. הסיבה להתנהלות זו טמונה בשילוב של פערי כוחות אסטרטגיים ושיקולים פוליטיים פנימיים. לאיראן אין יכולת צבאית לאיים באופן ישיר על אדמת ארצות הברית, והפצצת בסיסים אמריקאיים במזרח התיכון ברמה שתשתווה לתקיפות שחוותה, הייתה גוררת תגובה אמריקאית קטלנית שעלולה לסכן את עצם קיום המשטר. במקום זאת, המשטר בטהרן רואה בישראל מטרה שפגיעה בה משרתת את הנרטיב האידאולוגי שלו ביעילות רבה יותר. תקיפת ישראל מאפשרת לאיראן להציג הישגים תודעתיים מול תומכיה מבית ומחוץ, לשמר את מעמדה כראש ציר ההתנגדות, ולנסות לאתגר את מערכות ההגנה האווירית הישראליות בצורה א-סימטרית. למרות שישראל מיירטת אחוז גבוה מאוד מהאיומים, מספיק אחוז קטן של חדירות כדי לגבות מחיר בחיי אדם, כפי שקרה כאשר נהרגו 20 אזרחים ישראלים וזרים במהלך המערכה האחרונה.
בנוסף לשיקולים הצבאיים, המצב הפנימי באיראן מהווה גורם מכריע בהחלטות המשטר, ומסביר מדוע מלחמה נוספת עלולה לפרוץ בקרוב. בתחילת שנת 2026 חוותה איראן גל הפגנות נרחב על רקע משבר כלכלי עמוק וקריסת תשתיות. המשטר, שסובל ממשבר לגיטימציה חריף, דיכא את ההפגנות באלימות רבה תוך שימוש בכוח נרחב ומעצרים מתמשכים. במצבים של חוסר יציבות פנימית, הסטת תשומת הלב הציבורית לעבר עימות חיצוני היא טקטיקה מוכרת של הנהגות דיקטטוריות. ישראל משמשת כשעיר לעזאזל אידיאלי לצורך איחוד השורות מבית. יתרה מכך, איראן מבינה שמתקפה ישירה ורחבה על כוחות אמריקאיים עלולה לשתק לחלוטין את הכלכלה האיראנית שגם כך נמצאת בשפל היסטורי. הניסיון האיראני לאיים בסגירת מצר הורמוז נתקל באזהרות חריפות מצד ארצות הברית כי מהלך כזה יוביל להשמדת תשתיות איראניות נרחבות.
לאור נתונים אלו, ברור כי העדפת איראן לתקוף את ישראל נובעת מחולשה אסטרטגית מול ארצות הברית. הסטטיסטיקה מראה כי מתוך 650 הטילים ששוגרו לישראל, רק כ-16 טילים עם ראשי נפץ קונבנציונליים וכ-50 טילים נושאי חימוש מצרר הצליחו לחדור את מערכות ההגנה. זהו שיעור חדירה נמוך של כ-10%, המדגיש באופן מדיד את פערי הטכנולוגיה העצומים לטובת ישראל וארצות הברית. עם שוך התלהבות המונדיאל, העולם ייאלץ להתמודד מחדש עם הבעיה האיראנית, ואם השיחות הדיפלומטיות ייקלעו למבוי סתום, טהרן עשויה לחוש שפנייה לאלימות מול ישראל היא המוצא היחיד שנותר לה כדי ללחוץ על הקהילה הבינלאומית. כל הצדדים מנצלים כעת את הפסקת האש להתארגנות מחדש, וימים יגידו האם הדיפלומטיה תספיק כדי למנוע את התלקחותה של מלחמה אזורית נוספת ומסוכנת.
