מנהיגי העולם התכנסו השבוע בעיר אוויאן שבצרפת לפסגת ארגון ה-G7, המייצג את כמה מהכלכלות הגדולות והחזקות ביותר על פני הגלובוס. בראש הגוש הזה ניצבת, בפער ניכר מכל השאר, ארצות הברית, אשר מייצרת תפוקה שנתית מרשימה של 30.8 טריליון דולר. יחד, מדינות ה-G7 מייצרות תפוקה כלכלית כוללת של 52 טריליון דולר. נתון זה גדול בכמעט שני שלישים מהתפוקה של קבוצת מדינות ה-BRICS, שעומדת כיום על כ-31 טריליון דולר. המספרים הללו ממחישים היטב את הדומיננטיות ארוכת השנים של ה-G7 כגוש כלכלי רב עוצמה המכתיב את הטון בכלכלה העולמית.
כפי שניתן לראות בקובץ image_4195a3.png, הפערים בין הגושים נראים היטב כאשר בוחנים את התוצר המקומי הגולמי של המדינות השונות. בעוד שארצות הברית מובילה את ה-G7, מדינות כמו גרמניה ויפן תורמות 5 טריליון דולר ו-4.3 טריליון דולר בהתאמה, ואחריהן בריטניה עם 4 טריליון דולר, צרפת עם 3.4 טריליון דולר, איטליה עם 2.5 טריליון דולר וקנדה עם 2.3 טריליון דולר. מנגד, בקבוצת ה-BRICS המורחבת, סין ניצבת כענקית הכלכלית הבלתי מעורערת עם תוצר של 19.6 טריליון דולר, ואחריה הודו עם 4.1 טריליון דולר, רוסיה עם 2.5 טריליון דולר וברזיל עם 2.3 טריליון דולר. החברות החדשות שהצטרפו לגוש, הכוללות בין היתר את איחוד האמירויות, סעודיה, מצרים, איראן ואתיופיה, מוסיפות עוד כ-2.9 טריליון דולר למשוואה הכלכלית.
עם זאת, חשוב להבין שתוצר מקומי גולמי, ובפרט תוצר נומינלי המודד את שווי השוק הכולל של סחורות ושירותים, מספק רק תמונת מצב רגעית של חוזק כלכלי. כאשר בוחנים את מסלולי הצמיחה של הכלכלות השונות, התמונה מתחילה להשתנות. נתוני הצמיחה של רבות ממדינות ה-G7 מראים האטה מסוימת. גרמניה, הכלכלה הגדולה ביותר באיחוד האירופי, צמחה ב-0.2% בלבד בשנת 2025. איטליה רשמה צמיחה של 0.5% וצרפת צמחה ב-0.9%. בממוצע, שיעור הצמיחה של מדינות ה-G7 בשנת 2025 עמד על קצת פחות מ-2%. נתונים אלו משקפים כלכלות מבוססות ובשלות, אך כאלה שמתקשות לייצר קצבי צמיחה מהירים בסביבה הכלכלית הנוכחית.
מהעבר השני של המטבע, המדינות החברות ב-BRICS נהנו באותה שנה משיעורי צמיחה מהירים בהרבה. הודו זינקה עם צמיחה של 7.6%, אתיופיה רשמה נתון מרשים של 9.2%, אינדונזיה, שהצטרפה לאחרונה לגוש, צמחה ב-5.1%, איחוד האמירויות הציגה צמיחה של 5.8%, ואפילו סין, חרף גודלה העצום והאתגרים מבית, שמרה על קצב צמיחה של 5%. במבט כולל, קצב הצמיחה הממוצע של מדינות ה-BRICS כפול ויותר מזה של מדינות ה-G7. פער זה מדגיש את השינוי הטקטוני שמתרחש כיום בכלכלה העולמית.
פער התוצר הגולמי בין שני הגושים הוא אמיתי וגדול מאוד, אך הוא משמש בעיקר כמדד לעושר שנצבר לאורך עשרות שנים של פיתוח תעשייתי, יציבות מוסדית ודומיננטיות פיננסית, במיוחד בעולם המערבי. לעומת זאת, שיעורי הצמיחה מודדים מומנטום ותנופה. נכון להיום, המומנטום הזה נמצא באופן מובהק מחוץ לגבולות ה-G7 ונוטה בבירור לכיוון מזרח ולכלכלות המתפתחות. מדינות ה-G7 עדיין שומרות על ההגמוניה שלהן בכל הנוגע לכוח מוסדי, עושר לנפש והשפעה חובקת עולם על המערכת הפיננסית. עם זאת, רשימת המוזמנים המורחבת לפסגת אוויאן השנה מאותתת כי גם חברות הגוש המערבי מבינות היטב כיצד רוחות השינוי הכלכליות והפוליטיות משנות כיוון.
מלבד שני הגושים הכלכליים הבולטים הללו, אסור לשכוח את שאר העולם. על פי נתוני קרן המטבע הבינלאומית, קיימות למעלה מ-100 כלכלות נוספות אשר אחראיות יחד לתפוקה מרשימה של כ-39 טריליון דולר. עשר הכלכלות הגדולות מתוכן, רשימה הכוללת מדינות חזקות כמו ספרד, קוריאה הדרומית, אוסטרליה, מקסיקו וטורקיה, מייצרות כל אחת תוצר שנע בין 1.6 טריליון דולר ל-1.9 טריליון דולר. נתונים אלו מזכירים לנו שהכלכלה העולמית היא רשת מורכבת ומגוונת, שבה אמנם ישנם שחקנים ראשיים דומיננטיים, אך כוחן המצטבר של הכלכלות הבינוניות מהווה גם הוא גורם משמעותי שמעצב את מאזן הכוחות הגלובלי העתידי.
