זרימת ההון האדירה ממשקיעים בינלאומיים ומגופים מוסדיים מקומיים מייצרת בתקופה האחרונה מציאות פיננסית סוערת שדוחפת את השקל המקומי לשיאים חדשים. התחזקות המטבע הישראלי אל מול הדולר מעוררת מחדש את אחד הדיונים המרתקים והמשפיעים ביותר בכלכלה הישראלית, והוא גבולות ההתערבות של בנק ישראל בשוק מטבע החוץ. כדי להבין לאן מועדות פניו של השוק בתקופה הקרובה, יש לבחון את שרשרת האירועים ההיסטורית שעיצבה את מדיניות הבנק המרכזי, לצד כוחות המאקרו החדשים שטורפים כעת את הקלפים ומשנים את התמונה הכלכלית.
הדינמיקה של בנק ישראל מול שער הדולר ידעה תהפוכות קיצוניות בשני העשורים האחרונים. החל ממשבר הסאב-פריים בשנת 2008 ועד לשנת 2021, הכלכלה הישראלית התמודדה עם תופעה מתמשכת של ייסוף חזק בשקל. התחזקות זו איימה לרסק את רווחיות היצואנים המקומיים ולפגוע בכושר התחרות של התעשייה המקומית בזירה העולמית. בתגובה, בנק ישראל ניהל מערכה ארוכת שנים שבמסגרתה רכש עשרות מיליארדי דולרים. אסטרטגיה זו בלמה את התרסקות הדולר והובילה להצטברות של רזרבות מט"ח אדירות, הנושקות כיום לרף של כמאתיים מיליארד דולר. כרית הביטחון העצומה הזו העניקה לבנק את היכולת לפעול במהירות ובנחישות כאשר המגמה התהפכה בפתאומיות באוקטובר 2025. יומיים בלבד לאחר פרוץ מלחמת חרבות ברזל, כאשר שוק המט"ח חווה זעזוע עמוק ופאניקה שהובילה לזינוק חד בשער הדולר, הבנק זיהה סכנה ממשית ליציבות המערכת הפיננסית. הכרזתו הדרמטית על תוכנית למכירת מט"ח בהיקף של עד שלושים מיליארד דולר הספיקה כדי להרגיע את השווקים, כאשר בפועל הבנק הסתפק במכירת כ-8.5 מיליארד דולר בלבד במהלך חודשי המלחמה הראשונים כדי לייצב את הכלכלה.
בתחילת שנת 2026, לנוכח התאוששות המשק וחזרתו של השקל למגמת התחזקות, החליט בנק ישראל לסגור באופן רשמי את תוכנית המכירות. המסר שיצא מכיוונם של נגיד הבנק, פרופ' אמיר ירון, ומנהל חטיבת השווקים, ד"ר גולן בניטה, היה חד וברור, וקבע כי הבנק המרכזי דוגל במדיניות של שוק חופשי ורואה בשער החליפין בולם זעזועים טבעי של הכלכלה. ההתערבות באוקטובר הוגדרה כאירוע חירום שנועד לטפל בכשל שוק נקודתי של חוסר נזילות, ולא כניסיון לקבע רמת שער כזו או אחרת. יתרה מכך, הנגיד הבהיר כי הכלי המרכזי והיעיל ביותר להתמודדות עם האינפלציה השוטפת הוא נשק הריבית, וכי הבנק אינו מתכוון לחזור להתערבות אקטיבית בשוק המט"ח אלא בתרחיש קיצון שבו השוק מפסיק לתפקד לחלוטין.
אולם, בזמן שבנק ישראל משדר היצמדות למדיניות הריבית, בנקי השקעות בינלאומיים מזהים תרחיש שעשוי לאלץ את קברניטי הכלכלה המקומית לשנות גישה. סקירה מיוחדת ומעמיקה שפרסם לאחרונה בנק ההשקעות השוויצרי UBS מציגה תמונה מאתגרת. על פי ניתוח של אסטרטגי הבנק, המשך התחזקות השקל וירידת שער הדולר לאזור ה-2.80 שקלים יהוו קו אדום שעשוי לשבור את רמת הסובלנות של בנק ישראל. הסיבה לכך אינה נעוצה בהכרח בדאגה ליצואנים, אלא בסכנה ישירה ליעד יציבות המחירים. בתרחיש כזה, מחירי המוצרים המיובאים יצנחו וידחפו את האינפלציה אל מתחת לגבול התחתון של היעד הממשלתי, העומד על אחוז אחד. כבר כעת הנתונים מראים כי אינפלציית הליבה ירדה לשפל רב-שנתי של 1.4 אחוזים, ואינפלציית המוצרים הסחירים מתקרבת לאפס. מדובר במהפך מרתק בסיפור המאקרו הישראלי, שכן רק לפני שנתיים הבנק נאבק במחירים מטפסים ובפיחות חד, והיום הכלכלה ניצבת בפני החשש ההפוך של דפלציה מיובאת.
ההסבר לכוחו העולה של השקל מנותק כמעט לחלוטין מנתוני המאקרו המסורתיים של כלכלת ישראל, ונשען על שני צינורות מרכזיים של זרימת הון. הגורם הראשון והבולט ביותר הוא גידול חסר תקדים בהיקף גידורי המט"ח של הגופים המוסדיים בישראל, שמנהלים את הפנסיות והחסכונות של הציבור. גופים אלו נהנים מעליות השערים החדות בבורסות ארצות הברית, וכאשר שווי ההשקעות הדולריות שלהם עולה, הם נדרשים למכור דולרים ולקנות שקלים כדי לשמור על רמת חשיפה מאוזנת למטבע חוץ. היקף פוזיציות הגידור הללו זינק בעשרות אחוזים לסכום דמיוני של כמעט מאה מיליארד דולר. במידה והמוסדיים יבקשו רק לחזור לממוצע הגידור ההיסטורי שלהם, השוק עשוי לספוג גל מכירות דולרים נוסף של עשרים עד עשרים וחמישה מיליארד דולר. הגורם השני שתומך בשקל קשור לעסקאות ענק טכנולוגיות, בראשן מגעים ועסקאות רכישה של חברות סייבר ישראליות על ידי ענקיות עולמיות, אשר מזרימות הון זר מסיבי פנימה. התלות הזו הובילה את כלכלני הבנק השוויצרי למסקנה חותכת לפיה פוזיציה על השקל שקולה למעשה לפוזיציית השקעה במניות הטכנולוגיה האמריקאיות, במיוחד כאשר קרוב לשישים אחוזים מההשקעות הזרות הישירות בישראל מנותבות לענפי ההייטק.
מעניין לציין כי בעוד שהשיח הציבורי מוטרד מהמציאות הפוליטית המורכבת, השווקים הפיננסיים מפגינים אדישות מפתיעה לנעשה במסדרונות הכנסת. ניתוח המערכת הפוליטית מצביע על מבוי סתום וקיפאון בין הגושים, אך המסר המרכזי של המשקיעים הזרים הוא שוול סטריט וזרמי ההון של תעשיית הטכנולוגיה משפיעים על שער החליפין הרבה יותר מכל תרחיש של בחירות מוקדמות או הקמת ממשלה חדשה. התרחיש הסביר ביותר מבחינה מעשית הוא שבנק ישראל יעדיף למצות קודם כל את נשק הריבית, עם צפי להורדות מדורגות עד לרמה של 3.5 אחוזים בחודשים הקרובים, במטרה לעודד את הפעילות הכלכלית ולבלום את התחזקות המטבע. חרף העובדה שבנק ישראל מעדיף להותיר את זירת המט"ח לכוחות השוק העולמיים, נראה כי אם וול סטריט תמשיך לדהור והדולר יתקרב בצעדי ענק אל עבר רף ה-2.80 שקלים, הבנק ייאלץ להפעיל את כובד משקלו ולהתערב באופן אקטיבי כדי להגן על המשק הישראלי מסחרור מחירים דפלציוני.
