הראשון בספטמבר אמור היה להזניק את אחת העונות העמוסות ביותר בלוח השנה של יגואר לנד רובר. השקת לוחיות הרישוי החדשות מסדרה 75 בבריטניה מייצרת באופן מסורתי גל ביקושים אדיר מצד רוכשי רכבים. במפעלי החברה בסוליהול, היילווד ובוולברהמפטון, פועלי הייצור נערכו למשמרות קצה. בפועל, עם הגעת משמרת הבוקר, העובדים נשלחו חזרה לבתיהם. קווי ההרכבה נדמו. שיתוק המערכות, שנבע מחדירת סייבר עמוקה בסוף אוגוסט, מחק למעלה מחודש של תפוקה גלובלית. קצב ההפסדים הוערך ב-50 מיליון לירות שטרלינג מדי שבוע. חישוב פשוט מעלה כי אובדן של חמישה שבועות עבודה גילח כרבע מיליארד לירות שטרלינג מקופת החברה – סכום המהווה עשרה אחוזים מדויקים מתוך רווח של 2.5 מיליארד לירות שטרלינג שרשמה חברת האם, קבוצת טאטא ההודית, בשנת הכספים החולפת.
גלי ההדף של אירוע בסדר גודל כזה נעים הרחק מעבר לשערי המפעל המרכזי. תעשיית הרכב נשענת על פירמידה עצומה של ספקים, החל מתאגידי ענק כמו בוש ועד לבתי מלאכה קטנים התלויים בלקוח מרכזי אחד. דייוויד רוברטס, העומד בראש חברת אווטק מקובנטרי המעסיקה 1,250 עובדים ומספקת רכיבים ישירות ליגואר לנד רובר, מצא את עצמו מול שוקת שבורה. החברה נאלצה לספוג שישה שבועות של אפס הכנסות, בעוד ההוצאות הקבועות המשיכו לרוקן את קופת המזומנים. הדרמה הגיעה עד לחלונות הגבוהים ביותר בוייטהול, כאשר הוועדה הפרלמנטרית לעסקים וסחר שיגרה אזהרה דחופה לשר האוצר הבריטי. המסר היה חד וברור כי לספקים הקטנים נותר אוויר לנשימה של שבוע אחד בלבד, בעוד החברות הגדולות יותר יקרסו אל תוך חדלות פירעון בתוך שבועיים. תרחיש האימים של קריסת שרשרת האספקה איים להסב נזק בלתי הפיך לתעשיית ההנדסה המתקדמת כולה.
