הנוף הפיננסי בישראל עובר טלטלה של פעם בדור. מי שעוקב אחר מסכי המסחר במאי 2026 מגלה מציאות שהייתה נראית דמיונית רק לפני שנה: המטבע האמריקאי, שהיה רגיל להיסחר סביב רמות של 3.60 או 3.70 שקלים, החליף קידומת ונראה כמי שאינו מוצא תחתית. ביום רביעי האחרון נקבע השער היציג על רמה של 2.903 שקלים לדולר, נתון שלא נראה בשווקים המקומיים מזה למעלה משלושה עשורים. מתחילת השנה הנוכחית איבד הדולר כ-8% מערכו מול השקל, ובמבט רחב יותר מדובר בקריסה של כמעט 20% מהשיא שנרשם ביוני אשתקד. הצניחה הזו אינה מקרית, והיא תוצאה של שילוב כוחות טקטוניים שפועלים בו-זמנית בשוק ההון המקומי והעולמי.
הכוח המרכזי שדוחף את השקל מעלה קשור דווקא למה שקורה מעבר לים, בבורסות של וול סטריט. הגופים המוסדיים בישראל, המנהלים את כספי הפנסיה והחיסכון של הציבור, הפכו לשחקנים הדומיננטיים ביותר בשוק המט"ח. המנגנון הוא כמעט אוטומטי: המוסדיים שומרים על חשיפה קבועה למטבע חוץ בתיקי ההשקעות שלהם. כאשר המדדים בארצות הברית שוברים שיאים, כפי שקורה באביב הנוכחי עם הזינוק המחודש של מניות הטכנולוגיה והבינה המלאכותית, ערך הנכסים הדולריים של המוסדיים עולה. כדי לא לחרוג מרמת החשיפה המתוכננת, הם נאלצים למכור דולרים בכמויות עתק. רק בשלושת הרבעונים האחרונים מכרו המוסדיים קרוב ל-29 מיליארד דולר. האפקט הזה התעצם בשל העובדה שתיק הנכסים של הציבור צמח לרמה מפלצתית של מעל 7 טריליון שקל, כך שכל תזוזה קטנה באחוז החשיפה מתרגמת למיליארדי דולרים שנשפכים לשוק ומחזקים את השקל.
לצד הפעילות המוסדית, ענף ההייטק הישראלי ממשיך לשמש כמשענת איתנה לשקל. למרות האתגרים הביטחוניים, יצוא שירותי ההייטק רשם עלייה מרשימה של 15% לעומת התקופה המקבילה אשתקד. זרימת הדולרים כתוצאה מאקזיטים והכנסות שוטפות של חברות טכנולוגיה יוצרת עודף קבוע בחשבון השוטף של ישראל. בנוסף, האופטימיות הזהירה שנרשמת בשבועות האחרונים בנוגע להסדר מדיני מול איראן והפסקת האש במזרח התיכון הובילה לירידה חדה בפרמיית הסיכון של ישראל. כאשר המשקיעים הזרים מרגישים בטוחים יותר, הם רוכשים שקלים ומגבירים את הלחץ על הדולר. לכך יש להוסיף את הריבית הריאלית בישראל, שנותרה גבוהה יחסית לעולם, מה שהופך את השקל למטבע אטרקטיבי עבור משקיעים המחפשים תשואה יציבה.
מול העוצמה הזו של השקל, בנק ישראל מוצא את עצמו בדילמה מורכבת. מצד אחד, השקל החזק מסייע בריסון האינפלציה, שכן הוא מוזיל את מחירי היבוא. מצד שני, יצואנים רבים, ובמיוחד התעשייה המסורתית וחברות הייטק קטנות שמשלמות שכר בשקלים אך מכניסות דולרים, רואים את הרווחיות שלהם נשחקת עד דק. בנק ישראל נמנע עד כה מהתערבות אקטיבית במסחר, בין היתר בשל החשש מביקורת אמריקאית על מניפולציות במטבע בתקופה של שינויי הנהגה בפדרל ריזרב. עם זאת, בשוק נשמעים יותר ויותר קולות המעריכים כי אם הדולר ימשיך לצלוח רמות תמיכה פסיכולוגיות נוספות, לנגיד אמיר ירון לא תהיה ברירה אלא להכריז על תוכנית רכישות מאסיבית, בדומה לאלו שבוצעו בתקופת הקורונה, כדי לספק ודאות ליצואנים ולבלום את כדור השלג.
מה עשוי בכל זאת לשנות את המגמה ולהוביל לזינוק מחודש של הדולר? המומחים מצביעים על שני תרחישים עיקריים. הראשון הוא אירוע גיאופוליטי קיצוני או חזרה ללחימה אגרסיבית מול איראן. במצב של חוסר ודאות ביטחונית, המשקיעים נוטים לברוח ל"חוף מבטחים" – והדולר הוא עדיין הנכס המועדף במצבי משבר. התרחיש השני קשור לנתוני המאקרו בארצות הברית. אם נתוני האינפלציה בארה"ב יפתיעו כלפי מעלה בשבועות הקרובים, הדבר עשוי לאלץ את הפדרל ריזרב להעלות את הריבית או לפחות להימנע מהורדות צפויות. העלאת ריבית דולרית תחזק את המטבע האמריקאי בעולם כולו ותהפוך את המגמה גם מול השקל.
מעבר לפתרונות המוניטריים המיידיים, נשמעות הצעות לשינוי מבני עמוק בשוק המט"ח הישראלי. אחת ההצעות המרכזיות היא ניתוב פעילות המוסדיים אל מחוץ למנגנון שער החליפין השוטף. הרעיון הוא להחשיב את שינויי המט"ח בחיסכון הפנסיוני ארוך הטווח כסעיף הוני בלבד, שאינו מחייב המרות דולרים יומיומיות בבורסה. פתרון כזה עשוי לנטרל את התנודתיות שנגרמת מהתלות המוחלטת שנוצרה בין ביצועי הנאסד"ק לבין שער השקל. בינתיים, השוק ממשיך לבחון את הגבולות. ירידות השערים בבורסות העולם או התערבות אגרסיבית של בנק ישראל הן כרגע המשקולות היחידות שיכולות לעצור את המומנטום של השקל, שכן בנתונים הפונדמנטליים הנוכחיים של הכלכלה הישראלית – מהייטק ועד גז טבעי – קשה לראות סיבה פנימית להיחלשות משמעותית של המטבע המקומי. המשק הישראלי למד לחיות עם דולר של שלושה שקלים, אך המעבר לרמת ה-2.90 מאלץ את מקבלי ההחלטות לחשב מסלול מחדש ולבחון האם השקל החזק הפך מנכס לנטל.
