שוק האג"ח האמריקאי, המצפן הרגיש ביותר של הכלכלה העולמית, נכנס בימים אלו לתקופה של אי-ודאות יוצאת דופן. לא מדובר רק בנתוני המאקרו המורכבים או במחירי האנרגיה המאמירים, אלא בסיטואציה תקדימית בצמרת הבנק המרכזי. חילופי המשמרות בין ג'רום פאוול לבין קווין וורש, המועמד של הנשיא טראמפ להנהגת הפדרל ריזרב, יוצרים מציאות של "שני קברניטים" על סיפון אחד. החלטתו של פאוול להישאר במועצת הנגידים כחבר מן המניין עד שנת 2028, חריגה מהנוהג המקובל שבו יו"ר פורש מפנה את מקומו לחלוטין, מעוררת חששות בקרב מנהלי השקעות לגבי בהירות המסרים שיצאו מהבנק בחודשים הקרובים. בשוק שמגיב בעצבנות לכל פסיק בהצהרות המוניטריות, המצב הזה הוא מתכון להגברת התנודתיות.
הסיבה להישארותו של פאוול, כפי שהסביר במסיבת העיתונאים האחרונה שלו כיו"ר, קשורה בין היתר למאבקים משפטיים וחקירות של משרד המשפטים, שלדבריו "לא השאירו לו ברירה" אלא להישאר כדי לראות את הדברים עד סיומם. מדובר בצעד שלא נראה כמותו מאז שנות ה-70, והוא מעמיד את היו"ר הנכנס, קווין וורש, במצב לא נוח. וורש צפוי להביא עמו גישה שונה מזו של פאוול; הוא נחשב למי שעשוי לעדכן את מסגרת יעדי האינפלציה ולנקוט בקו מקל יותר כלפי הריבית. אולם, כאשר קודמו בתפקיד עדיין יושב בחדר הישיבות ומחזיק בזכות הצבעה, היכולת של וורש לייצר קונצנזוס ולהוביל קו אחיד וברור עומדת למבחן גדול. הנשיא טראמפ כבר הבהיר כי המצב אמנם "יוצא דופן מאוד", אך מבחינתו העיקר הוא שוורש יתפוס את ההגה.
הלחץ על שוק האג"ח מתעצם גם בשל הפיצול הפנימי העמוק בתוך הוועדה המוניטרית של הפד. בישיבה האחרונה נרשמה רמת התנגדות חריגה להחלטה להותיר את הריבית בטווח של 3.5% עד 3.75%. ארבעה חברים בוועדה הביעו הסתייגות מהצהרת המדיניות, מספר מתנגדים שלא נראה מאז תחילת שנות ה-90. חלקם דחפו להורדת ריבית מיידית כדי לתמוך בכלכלה, בעוד שאחרים הזהירו מפני מסרים המרמזים על הקלה קרובה מדי. הוויכוח הזה אינו תיאורטי; הוא משקף חשש אמיתי מכך שהאינפלציה, שעלתה במרץ לרמה של 3.5%, עדיין לא הודברה. המלחמה באיראן והשיבושים באספקת הנפט הם "הפיל שבחדר" – כל עוד מחירי האנרגיה נותרים גבוהים, הפד יתקשה מאוד להוריד את הריבית מבלי להסתכן בהתפרצות אינפלציונית מחודשת.
גם שוק העבודה האמריקאי מספק תמונה מבלבלת שמוסיפה שמן למדורת חוסר הוודאות. על הנייר, שיעור האבטלה עומד על 4.3%, נתון שנחשב נמוך מבחינה היסטורית. אולם פאוול עצמו הודה כי עבור מי שמחפש עבודה כיום, המצב "לא מרגיש כמו שוק עבודה טוב". הנתונים מצביעים על כך שלמעשה אין יצירה של מקומות עבודה חדשים נטו; השוק נמצא בשיווי משקל לא נוח שבו אנשים כמעט ולא מתפטרים, ומי שנמצא מחוץ למעגל העבודה מתקשה מאוד להשתלב בו מחדש. המצב הזה, שבו הכלכלה צומחת בשיעור של 2% אך שוק העבודה "קופא", מקשה על קובעי המדיניות להחליט האם עליהם להמשיך להילחם באינפלציה או להתחיל להנשים את התעסוקה.
עבור משקיעי האג"ח, המשמעות של כל אלו היא צורך בניהול סיכונים קפדני במיוחד. התשואות על איגרות החוב ל-10 שנים כבר הגיבו בירידות קלות לנתונים, אך הן נותרות רגישות מאוד למתיחות בין הפד לממשל. העימותים הפומביים בין טראמפ לפאוול והלחצים הפוליטיים להורדת ריבית מהירה מעלים שאלות נוקבות לגבי העצמאות של הבנק המרכזי. אם השווקים יתחילו להאמין שהחלטות הריבית מוכתבות משיקולים פוליטיים ולא מנתונים כלכליים, הפרמיה שהמשקיעים ידרשו עבור החזקת חוב אמריקאי רק תעלה, מה שעלול להוביל לעליית תשואות רוחבית שתכביד על כלל המשק.
בטווח הקצר, העיניים נשואות לתהליך האישור של קווין וורש בסנאט ולשאלה כיצד יבחר לתקשר עם השווקים מרגע שייכנס לתפקידו. וורש רמז בעבר כי ייתכן שיצמצם את רמת השקיפות הגבוהה שאליה הורגלו המשקיעים בעידן פאוול, מתוך אמונה שדיבור יתר של הבנק המרכזי מייצר רעש מיותר. בעולם שבו כל מילה של יו"ר הפד מתורגמת באופן מיידי למיליארדי דולרים בשוק האג"ח, שינוי כזה עשוי להיות מבורך בטווח הארוך אך מטלטל בטווח הקצר. עד שהערפל סביב חילופי הגברי והכיוון המוניטרי יתפזר, נראה ששוק האג"ח ימשיך להתנהל בזהירות רבה, תוך שהוא בוחן כל רמז שיוצא מוושינגטון בשבע עיניים.
