אם הרגשתם השנה שהחופשה המשפחתית שלכם באילת, בים המלח או בתל אביב חורכת לכם את הכיס – אתם לא מדמיינים. הישראלים שנופשים הקיץ בארץ מוצאים את עצמם משלמים מחירי שיא על לינה. אך כשפותחים את הדו"חות הכספיים של קבוצת פתאל – רשת המלונות הגדולה בישראל – מגלים פרדוקס מרתק: המחירים הגבוהים בארץ לא נובעים מביקוש שיא מקומי, אלא בדיוק מההפך.

על פי נתוני הרבעון השני של 2026, התפוסה הממוצעת במלונות פתאל בישראל עמדה על 60% בלבד. אמנם מדובר בעלייה קלה לעומת 58% ברבעון המקביל, אך זהו עדיין נתון נמוך משמעותית מתפוסה של 72% שנרשמה בתקופה המקבילה ב-2024. היעדרותם כמעט המוחלטת של תיירים זרים בעקבות המצב הביטחוני המתמשך משאירה את המלונאים עם תפוסה חלקית בלבד. כדי לכסות על העלויות התפעוליות הגבוהות בישראל – מנופחי כוח אדם, ארנונה, כשרות ואבטחה – התעשייה המקומית נשענת כמעט כולה על הצרכן הישראלי, שנאלץ לספוג את המחיר המלא.

אז לאן באמת הולך הכסף שלכם, ואיך פתאל ממשיכה להציג רווחיות איתנה? התשובה נמצאת מעבר לים.
בזמן שהנופש הישראלי מממן את הפעילות המקומית, מנוע הצמיחה האמיתי והרווחי של החברה עבר לאירופה. קבוצת פתאל מפעילה כיום כ-80% מפעילותה מחוץ לישראל, ושם התמונה שונה לחלוטין. ברבעון השני הציגו מלונות הרשת בבריטניה ובאירלנד תפוסה מרשימה של 83%, ביבשת אירופה תפוסה של 79%, ובאגן הים התיכון 80%.

ההכנסה היומית הממוצעת לחדר (ADR) באירופה זינקה ל-162 אירו (עלייה של 12%). יתרה מזאת, מדדי האיכות של STR מראים כי באירופה פתאל מנצחת את המתחרים הישירים שלה בענק, עם פדיון ממוצע לחדר (REVPAR) הגבוה ב-21.5% מהמתחרים בגרמניה וב-13.4% בהולנד. במילים אחרות: הצרכן הישראלי שמשלם ביוקר על חופשה קצרה בארץ, מפרנס מערכת מקומית שנאבקת בתפוסה נמוכה ובמהלכים ביטחוניים – בזמן שחברת המלונאות הישראלית מצליחה לגרוף את רוב רווחיה דווקא מהאירופאים שגודשים את מלונותיה בלונדון, ברלין ואמסטרדם.

סך הכנסות הקבוצה ברבעון השני הסתכם ב-2.09 מיליארד שקל (ומעל 2.36 מיליארד שקל בנטרול מכות שער החליפין), והרווח הנקי עמד על 164 מיליון שקל. הנתונים הללו מוכיחים כי הגלובליזציה של פתאל היא ששומרת עליה יציבה, בעוד הצרכן המקומי נשאר לתהות למה החופשה הבאה שלו בטן-גב בצפון או בדרום עולה לו כמו שבוע בלב אירופה.