הדינמיקה הגיאופוליטית במזרח התיכון עוברת כיול מחדש, כאשר ערוצי תקשורת שנחשבו בעבר לטאבו מוחלט הופכים לפרקטיקה שגרתית. ביום ראשון האחרון, נרשם פרק נוסף במגמה זו כאשר משלחת אמריקאית בדרג בכיר התיישבה לשולחן הדיונים במצרים מול חליל אל-חיה, מבכירי חמאס. המטרה המרכזית של ממשל טראמפ נותרה קידום התוכנית האזורית, תוך ניסיון לגשר על הפערים הנוגעים לפירוק הנשק, נסיגת הכוחות הישראליים ועיצוב מנגנון השליטה העתידי ברצועה. בראש הצוות האמריקאי עמד ג'ארד קושנר, חתנו של הנשיא ואחד האדריכלים המרכזיים של מדיניות החוץ במזרח התיכון. קושנר, שזכור כמי שתיווך את הסכמי אברהם בקדנציה הראשונה, חזר לעמדת מפתח בדיפלומטיה הנוכחית. לצידו פועל השגריר סטיב ויטקוף, ויחד הם מנווטים את המשא ומתן הרגיש ביותר של וושינגטון.

אל השניים הצטרפו דמויות מפתח בתכנון השלבים הבאים, ובהם ראש ממשלת בריטניה לשעבר טוני בלייר ומנכ"ל מועצת השלום ניקולאי מלאדנוב. על פי דיווחי אקסיוס, המסר שהועבר לחמאס היה חד וברור: הצהרות ריקות על פירוז אינן מספקות עוד את וושינגטון, והדרישה כעת היא לצעדים מעשיים שניתן לאמת בשטח. מנגד, נציגי חמאס סיימו את המפגש בהצהרה כי הם דבקים במסגרת האמריקאית, אך דורשים מישראל לעמוד בהתחייבויותיה. במקביל, שמונה מדינות ערביות ומוסלמיות מתחו ביקורת על ירושלים בטענה שהיא דוחה את מפת הדרכים המעודכנת. ראש הממשלה בנימין נתניהו ממשיך להחזיק בעמדה כי נסיגה ישראלית אינה באה בחשבון כל עוד הארגון שומר על יכולתו לשקם את כוחו הצבאי.

המעבר של שיחות ישירות מאירוע חריג לשגרה דיפלומטית משקף שינוי עמוק בתפיסת ההפעלה האמריקאית, שינוי בעל השלכות ישירות על יציבות האזור ועל פרמיית הסיכון של הכלכלה המקומית. רק במרץ 2025, חשיפת פגישתו של שליח החטופים האמריקאי אדם בולר עם נציגי חמאס עוררה סערה רבתי בירושלים. ישראל הביעה התנגדות נחרצת, והשר רון דרמר אף התעמת עם בולר סביב המהלך. בולר, מצידו, הגן על המגעים ברשת סי-אן-אן והבהיר כי וושינגטון מנהלת אינטרסים עצמאיים ואינה פועלת כזרוע ביצועית של ירושלים, מתוך תפיסה שקשר ישיר עשוי לקדם את שחרור החטופים. מזכיר המדינה מרקו רוביו מיהר אז להגדיר את האירוע כחריגה נקודתית, אך המציאות בשטח הוכיחה אחרת. הכלכלה הישראלית, שמשוועת לוודאות לאחר חודשים ארוכים של תנודתיות בשווקים, מגיבה בעקיפין לכל התפתחות בחדרי הדיונים הללו. משקיעים מבינים כי פתרון סוגיית השליטה בעזה הוא המפתח להורדת פרמיית הסיכון של המדינה, ולכן הזרקור מופנה כעת לפרטים הטכניים של ההסכמות המתגבשות. המעבר מדיווחים על קרבות לדיווחים על שולחנות עגולים במצרים מאותת על שלב חדש במחזור החיים של המערכה.

התפנית המעשית התרחשה באוקטובר האחרון, כאשר קושנר וויטקוף ניהלו מגעים ישירים עם הנהגת חמאס בשארם א-שייח'. אותן שיחות הובילו להפסקת אש ולשחרור החטופים שנותרו בחיים, תוצאה שהובילה בהמשך להבעת תודה פומבית מצד חלק מהמשוחררים כלפי השניים. הפגישה הנוכחית ביום ראשון לוקחת את המגעים הללו צעד נוסף קדימה. הדיונים עוסקים כעת בתנאי השיקום, במנגנוני השליטה האזרחית, בלוחות הזמנים לנסיגה ישראלית ובאופן שבו יפורק הנשק. חמאס, למעשה, רכש לעצמו מושב ישיר בשיחות מול המעצמה הגדולה בעולם על עתידו הפוליטי של האזור.

התגובה הישראלית להתפתחות זו עברה טרנספורמציה. הזעם הפומבי שאפיין את תגובת ירושלים למפגשי בולר התחלף בהשלמה שקטה עם קיומו של הערוץ. מוקד המחלוקת מול האמריקאים עבר מעצם קיום השיחות לשאלות טקטיות של תזמון ואימות: כיצד יוודאו את פירוק הנשק ומתי תתבצע הנסיגה. ישראל מבינה כי ערוץ ישיר שמייצר תוצאות עשוי לשרת את מטרותיה, במיוחד בכל הנוגע להשמדת תשתיות צבאיות והעברת השליטה לגורמים אזרחיים. עם זאת, להכלה הפוליטית הזו יש מחיר. לאחר רצח של 1,200 בני אדם וחטיפת 251 אזרחים באוקטובר, יצאה ישראל למערכה במטרה לחסל את יכולות הארגון. כעת, נציגיו יושבים מול מעצבי המדיניות האמריקאית, עובדה שמאפשרת להם לשדר לעולם הערבי ולפלסטינים כי וושינגטון נזקקת להסכמתם. ההשלכות של מהלכים אלו חורגות הרבה מעבר לגבולות המזרח התיכון. בעוד שבוושינגטון מנסים לייצר הישג מדיני מהיר שישדר עוצמה כלפי פנים וכלפי חוץ, בירושלים נאלצים לתמרן בין הדרישות הביטחוניות הקשיחות לבין הלחץ הבינלאומי הגובר. שמונה המדינות שגינו את ישראל לאחרונה מהוות תזכורת לכך שהזירה המדינית פועלת כשעון חול, והסבלנות הכלכלית והפוליטית של בעלות הברית אינה בלתי מוגבלת.

המבחן האמיתי של הערוץ האמריקאי יימדד אך ורק בתוצאות פיזיות בשטח: מסירת אמצעי לחימה, השמדת רשתות תת-קרקעיות, פירוק מסגרות חמושות והעברת סמכויות השלטון לגוף שאינו קשור לארגון. כל עוד המגעים מייצרים התקדמות מדידה ביעדים אלו, קושנר צפוי להשאיר את הדלת פתוחה. המערכת הגיאופוליטית מסתגלת למציאות שבה ערוצי תקשורת עוקפים מתגלים כיעילים יותר מהצהרות פומביות, תוך שימת דגש על אימות מחמיר במקום הבטחות ריקות. כאשר קושנר מנהל את הדיאלוג, הוא מביא עמו גישה עסקית קרה של עלות מול תועלת, גישה שבוחנת את המציאות דרך יעדים פונקציונליים ולא דרך סנטימנטים היסטוריים. המערכת הדיפלומטית והכלכלית מתאימה את עצמה למציאות שבה שיחות ישירות של ארה"ב עם גורמים עוינים הופכות לכלי עבודה לגיטימי להשגת יציבות אזורית. המספרים והעובדות בשטח יקבעו האם המהלך של ממשל טראמפ יצליח לפרק את התשתיות הצבאיות, או שמא יעניק לגיטימציה פוליטית ללא תמורה ביטחונית ממשית. מבחן התוצאה יכריע את עתיד השליטה ברצועה ואת רמת הסיכון של האזור כולו בשנים הבאות.