עם פרוץ המלחמה באוקטובר התמודד המשק הישראלי עם חוסר ודאות כלכלי חסר תקדים אשר דרש התערבות מהירה ונחרצת של בנק ישראל. מטרת העל שעמדה לנגד עיני קובעי המדיניות הייתה להבטיח את התפקוד התקין של השווקים הפיננסיים, למנוע תנודות חריגות ולספק רשת ביטחון לעסקים שנפגעו באופן המיידי והקשה ביותר. במסגרת זו, הופעלה שורה של כלים מוניטריים שנועדו להזרים נזילות לשוק ולשמור על יציבות פיננסית לאורך זמן, כפי שמשתקף היטב בדיווחים החודשיים של הבנק המרכזי המעודכנים עד ליום האחרון של חודש מאי שנת 2026.

אחת החזיתות הראשונות בהן פעל הבנק הייתה שוק המטבע הזר. כבר בימים הראשונים של הלחימה, לנוכח החשש מהשלכות דרמטיות על המטבע המקומי, הכריז בנק ישראל על תכנית רחבת היקף למכירת מטבע חוץ בסכום של עד 30 מיליארד דולרים. המהלך נועד למתן את התנודות החדות בשער השקל ולספק לשוק את הנזילות הנדרשת כדי להמשיך לפעול בצורה סדירה. כגיבוי נוסף לתכנית זו, ובמידת הצורך, העמיד הבנק מנגנון של עסקאות החלף, המוכרות כעסקאות סוואפ, בהיקף של עד 15 מיליארד דולרים. נתוני הביצוע של הבנק מצביעים על כך שההתערבות המאסיבית ביותר התרחשה בחודש אוקטובר 2023, אז נמכרו כ-8.2 מיליארד דולרים. לאחר מכן, עם ההתייצבות היחסית של השווקים, היקפי ההתערבות ירדו, כאשר התערבויות נקודתיות קטנות יותר נרשמו בחודשים ספציפיים כמו יוני 2025 עם מכירה של 0.3 מיליארד דולר, בעוד שבחודשים האחרונים, כולל מאי 2026, לא נרשמו מכירות מט"ח כלל.

במקביל להגנה על המטבע המקומי ברמת המקרו, זיהו בנק ישראל והוועדה המוניטרית את המצוקה התזרימית הקשה של העסקים הקטנים והזעירים אשר נזקקו לאשראי בתנאים משופרים על מנת לצלוח את התקופה. עסקים אלו חוו פגיעה בהכנסותיהם בעקבות הלחימה, וכדי לתת מענה לכך הושקה תכנית ייעודית במסגרתה העמיד בנק ישראל הלוואות מוניטריות למערכת הבנקאית בהיקף כולל של עד 10 מיליארד שקלים. הרעיון המרכזי היה שהבנק המרכזי יספק לבנקים כסף זול לתקופה של שנתיים בריבית משתנה של 1.5 נקודות אחוז מתחת לריבית בנק ישראל, ובתמורה חויבו הבנקים להעניק אשראי בתנאים אלו לעסקים קטנים שפדיונם נפגע בשיעור של לפחות 25 אחוזים. התנאי המרכזי להטבה זו היה שממוצע הריבית על הלוואות אלו ללקוח הקצה לא יעלה על ריבית הפריים הנהוגה במשק. תכנית אשראי זו, שהורחבה בהמשך במועד מאוחר יותר בחודש נובמבר גם למסלולים ארוכי טווח לשלוש שנים , סייעה רבות ופעלה עד לסיומה הרשמי בחודש פברואר 2024.

נדבך נוסף בפעילות הבנק התמקד בהבטחת הנזילות של הגופים המוסדיים וקרנות הנאמנות. כדי לשמור על תפקוד תקין של השווקים גם ברגעי הלחץ, איפשר בנק ישראל לבצע מולו עסקאות ריפו. במסגרת מנגנון זה, הגופים הפיננסיים יכלו לקבל נזילות זמינה כנגד העמדת איגרות חוב ממשלתיות או איגרות חוב קונצרניות כבטוחה. גם בחודשים מתקדמים יותר של שנת 2026 נעשה שימוש ממוקד בכלי זה, כאשר בחודשים מרץ ואפריל בוצעו עסקאות ריפו בהיקפים של 200 מיליון שקלים בכל חודש, בעוד שבחודש מאי הפעילות בסעיף זה עמדה על אפס. נתונים אלו מראים כיצד המערכת השכילה להשתמש בכלים שהופעלו בזמן אמת, תוך התאמה שוטפת למצב השווקים, על מנת להבטיח את היציבות הפיננסית לאורך כל תקופת המשבר.