ארצות הברית נהנית מיתרונות כלכליים יוצאי דופן שמקנים לה חוסן ייחודי בזירה העולמית. מעמדו של הדולר כמטבע רזרבה גלובלי, שוקי אג"ח עמוקים ונזילים, עוצמה צבאית וגיאופוליטית שאין שנייה לה, ויכולת מרשימה של הפדרל ריזרב לייצב את השווקים הפיננסיים בעתות משבר, כל אלה מהווים רשת ביטחון אדירה. עם זאת, מתחת לפני השטח רוחש זרם מעורר דאגה שכבר אינו נחלתם של רואי שחורות בלבד. האפשרות של משבר פיסקלי אמריקאי אמיתי הפכה לתרחיש סביר שנידון ברצינות בקרב שחקנים פיננסיים מרכזיים. סקירה עדכנית של חברת שירותי ההשקעות פייפר סנדלר שופכת אור על חומרת המצב ומשרטטת תמונה עגומה לגבי היכולת והנכונות של המערכת הפוליטית בוושינגטון להתמודד עם האתגר. המסר המרכזי למשקיעים הוא ברור ונוקב, עליכם לפעול מתוך הנחת עבודה שכל צעד שהממשלה תנקוט בניסיון לפתור את הבעיה יהיה ככל הנראה חלש מדי, מאוחר מדי, או פשוט חסר אחריות.
שורש הבעיה טמון בשילוב קטלני של מגמות דמוגרפיות וכלכליות ארוכות טווח, שהבשילו כעת לכדי סערה מושלמת. החוב הציבורי של ארצות הברית חצה זה מכבר את רף מאה האחוזים מהתוצר המקומי הגולמי, והוא ממשיך לתפוח בקצב מעורר השתאות אל מעבר לשלושים וארבעה טריליון דולר. במקביל, הכלכלה האמריקאית מתמודדת עם הזדקנות של כוח העבודה, כאשר עובדים מיומנים ופרודוקטיביים יוצאים לגמלאות בקצב גובר. התוצאה הישירה של המגמה הדמוגרפית הזו היא זינוק בהוצאות הממשלה על תוכניות זכאות סוציאליות, כגון מדיקר וביטוח לאומי, שצומחות כיום בקצב מהיר בהרבה מקצב הצמיחה של הכלכלה כולה. הפער הזה בין הכנסות להוצאות יוצר גירעון מבני שמעמיק משנה לשנה.
הטריגר שהפך את הבעיה המבנית הזו למשבר מיידי הוא סביבת הריבית. לאחר שנים ארוכות של כסף זול, שבהן משברים כמו המשבר הפיננסי העולמי ומגפת הקורונה הובילו להדפסת כספים ולהתפוצצות של נטילת חובות, תהליך הנורמליזציה של שערי הריבית שינה את כללי המשחק. עלויות המימון של החוב הפדרלי זינקו לשמיים. כדי לסבר את האוזן, תשלומי הריבית של הממשל האמריקאי עקפו לאחרונה אפילו את תקציב הביטחון האדיר של ארצות הברית ואת ההוצאות על חלק מתוכניות הבריאות המרכזיות. כלכלני פייפר סנדלר מדגישים פרדוקס מטריד במיוחד, הגירעונות העצומים הללו נרשמים דווקא עכשיו, בתקופה שבה הכלכלה נמצאת בתעסוקה מלאה ומחירי הנכסים ובורסות המניות שוברים שיאים. מצב זה מעלה שאלה קריטית ומפחידה לגבי מה שיקרה כשהמיתון הבא יכה במשק. אם הכלכלה תיכנס להאטה שתלווה בתיקון אגרסיבי בשוק המניות, הירידה בהכנסות ממסים לצד הזינוק בתשלומי האבטלה עלולים להטיס את הגירעון התקציבי לגבהים היסטוריים ומסוכנים שאירעו רק בעתות מלחמה גלובלית.
התגובה של קובעי המדיניות למשקולת הריבית הגוברת רק מחזקת את ההערכה שארצות הברית נמצאת בשלביו הראשונים של משבר פיסקלי. במקום לטפל בשורש הבעיה, נראה שהממשל מחפש קיצורי דרך. בפייפר סנדלר מצביעים על כך שמשרד האוצר מסתמך באופן מופרז על הנפקת איגרות חוב לטווח קצר מאוד, בניסיון לצמצם את תשלומי הריבית המיידיים, טקטיקה שרק מגלגלת את הסיכון הלאה. במקביל, הלחץ הפוליטי, כמו זה שמפעיל הנשיא טראמפ על הפדרל ריזרב להוריד את שערי הריבית, מתמקד בהקלה זמנית של הסימפטומים ולא מציע שום פתרון למחלת החוב הבסיסית ולחוסר האיזון התקציבי. גישה זו דוחה את הקץ ומעמיקה את הבור שאליו הכלכלה שוקעת.
הפוליטיקה העכשווית בוושינגטון אינה מעודדת אופטימיות. הקיטוב העמוק גורם לכך שאף אחת מהמפלגות אינה מוכנה לגעת באתגרים המהותיים של הכלכלה. פתרון אמיתי למשבר החוב ידרוש צעדים כואבים ולא פופולריים, כגון קיצוץ עמוק בתוכניות רווחה ומדיקייד, פגיעה בזכאויות היסטוריות, שמירה קפדנית על בסיס משלמי המסים הקיים ואף הרחבתו לגורמים חדשים שעד כה נהנו מפטורים. מנגד, גם רפובליקנים וגם דמוקרטים נרתעים מביצוע רפורמות משמעותיות. הם חוששים מהעלאת מסים ללא קיזוזים מקבילים, ממהרים להבטיח הטבות שיסירו מיליוני אזרחים מרשימות משלמי מס ההכנסה, ונמנעים מכל דיון אמיתי על צמצום קצבאות. כתוצאה מכך, האנליסטים מעריכים כי כל תוואי מדיניות סביר שיינקט על ידי הממשל, יהיה אשר יהיה, יוביל ככל הנראה בסופו של דבר לשילוב של משבר תקציבי חמור ונטל מס כבד יותר על האזרחים.
ישנה נטייה היסטורית בקרב משקיעים להאמין שממשלה מפוצלת, שבה אף מפלגה אינה נהנית משליטה מוחלטת בבתי הנבחרים, היא דווקא בשורה טובה לשוק המניות שכן היא מונעת שינויי חקיקה קיצוניים. אולם, ההנחה הזו תקפה רק בתקופות של שגרה שבהן השווקים הפיננסיים אינם זקוקים להתערבות דחופה מוושינגטון. אם שערי הריבית ימשיכו לעלות לרמות שייצרו חנק כלכלי וילחצו את הגירעון אל מעבר לקצה היכולת, הקונגרס ייאלץ להתעורר משנתו ולפעול. הבעיה היא שהסיכויים שהפוליטיקאים יצליחו להגיע להסכמות על אותן פשרות כואבות הנדרשות כדי לשקם את אמון השווקים הפיננסיים, נראים קלושים עד בלתי נתפסים.
חברות הדירוג הגדולות כבר זיהו את המבוי הסתום הזה. בשנה האחרונה, סוכנויות מובילות כמו פיץ' ומודי'ס נקטו בצעדים דרמטיים של הורדת דירוג האשראי של ארצות הברית או הורדת תחזית הדירוג לשלילית, מתוך אזהרה מפורשת לגבי השחיקה ביכולת המשילות, הקיטוב הפוליטי, והיעדר תוכנית פעולה אמיתית להתמודדות עם החוב הלאומי. הממסד הפוליטי מאבד את אמון המומחים ביכולתו לטפל בגורמי העומק של המשבר, ונראה כי ככל שהבעיה הכלכלית הולכת ותופחת לממדי ענק, כך התיאבון של נבחרי הציבור למדיניות פיסקלית אחראית הולך ומתכווץ, בדיוק ברגע שבו האומה זקוקה לכך יותר מכל.
